DELET ALBUM

טעות מרה ,
טעיתי.
לחצתי DELET ALBUM
מאלבומי התמונות ששמרתי לי בגוגל פלוס.
האלבום נמחק ועימו נמחקו
כל
תמונות
הבלוג.
(כמעט כולן יש ששרדו כי נשמרו במקומות אחרים)
כמעט שנתיים של תמונות
אינם.
נעלמו .
ולכן עכשיו הבלוג נראה כמו בית קברות לפוסטים שהיו...
2012 מחוקה כמעט לגמרי והאחרות לא.
אני צריכה לנשום קצת ולהתחיל לשחזר בעבודת נמלים.
תמונה תמונה .
למצא אצלי הארכיון את התמונות,ולהעלות אותן אחת אחת לפוסט המתאים.
זה בטח ייקח שנים
אם בכלל..
בנתיים
אזהרה !
אם יש לך בלוג בבלוגר אל תעלי תמונות דרך גוגל פלוס !
עדיף לשמור הכל על תיקיה אצלך המחשב.
נפגש ביום טוב יותר.
כל יום יהיה טוב יותר מזה ...

הנה זו האזהרה שגוגל שמים, בפעם הבאה לקרא לפני שלוחצים ENTER

קברט

חנוכה
תודה לאל (ולבחירה בגן פרטי ) שני הצעירים נהנים מקייטנת חופשת חנוכה משודרגת בגן המופלא שלהם .
הגדול- גדול עסוק בעניניו.
ובגלל שאין לחץ חיצוני התחשק לי לעשות איתם משהו נחמד.
החלטתי לנסוע איתם ועם חברה וילדיה לראות קרקס .
בבת ים.
היא הציעה אני קפצתי על הרעיון.
 כי בא לי לעשות איתם משהו כייפי , בא לי לצחוק, בא לי חוויה מיוחדת , בא לי בילוי שיש בו תוכן , לא נוצץ לא פלסטי ! סנובי איכותי ופשוט.
ממש כמוני...
אז נסענו.
ונסענו.
ונסענו.
הו אלוהי כל הפקקים שבעולם !!
ש ע ת י י ם  בין פרדס חנה לבת ים.
וכמובן שכל הדרך זרחה שמש עד לדקה בה חנינו ויצאנו מהמכונית..מבול של חורף, אפלה גדולה ,וכביש שהופך תוך רגע לנהר שוצף .."ידעתי שהייתי צריך לנעול את האדידס הגבוהות"..אמר הגדול .
הוא בכלל לא רצה לבוא והצטרף ברגע האחרון כמחווה של רצון טוב לאמא שלו .
ליתר בטחון הוא הביא עמו עיתון ספורט היסטורי שמפרשן את כל אחד מ86 הגולים של ליאונל מסי אגדה בחייו.

"זה נראה לי תיאטרון דל תקציב , כמו הידית " הוא מאבחן במבט אחד , את המיקום (האנגר באזור תעשיה) את הבמה (לוחות בטון ) ואת האווירה הכללית (ילדים על מזרונים צמודים לבמה הורים על כסאות פלסטיק בטריבונה צנועה)

כאלה מקומות אני אוהבת .
הצגת התיאטרון האחרונה שראיתי היתה מבקר המדינה בקאמרי , יצאתי בהפסקה ,והמשכתי ללכת על מנת לא לחזור יותר לתיאטרון ממסדי שמריץ "שלאגרים" .וזה היה בקאמרי הישן ..בחדש לא הייתי. נראה לי מקום מדכא עם כל השיש והנצנצים .

מה כבר ביקשנו ?
ליצן בודד שיש לו מזוודה קטנה ובה עולם מלא

להטוטים של בני אדם (כאלה שהילדים מזדהים איתם )

לוליינית אקסטרווגנטית עם מבטא צרפתי .
ו"הנסיך של לוסי" שתומך בה כשהיא חופרת (שאותו תמרי הכי אהבה מכל הבנים..)

תזמורת בצורת מצחיקה , ושישתפו את ההורים...

ו"השתחוויה" מלאה נוצצים וילדים מתפרצים אל הבמה בשמחה גדולה ,לחבק את הליצנים .

היה מקסים, צחקנו המון ונבהלנו במקומות המבהילים .
הופעה לילדים עם גיבורים בגובה העיניים ,שאפשר לנסות להיות כמותם , שרואים ושומעים את שפת הג'יבריש שלהם ומבינים אותה . שלא צריך מסך כדי לראות מקרוב.
תאטרון קברט קרקס
מצויין בול במידות שלנו
(זה בעצם סניף של פרדס חנה, בבת ים )

...אחר כך בדרך חזרה לפתחו של פקק אימים באיילון, ברחתי אל תוך תל אביב.
אכלנו אגאדיר בנחלת בנימין.
שומרים על הרמה.

נצא מזה

אני יוצאת מזה . הרבה יותר מהר מפעם .

יש 'סולם זהב בקצה של בור' * 

עברו שבועיים טראומטים על כולנו בארץ הזאת .

ונדמה שאנחנו חיים בתקופה מבלבלת ואנשים נסערים ומתרגשים ונתפס להם הגב ,

וממהרים לחזור אל המסלול ולהתנהג כרגיל , ובחירות וכעסים ,ולאנשים נתפס הלב.

חברה שלי אומרת שזה תמיד היה כך, לא היה כאן קל יותר . 

אף פעם .

כשאני בבית ,כשאני ברחובות של פרדס חנה ,

בהופעת רוק, מול ציור שמרגש אותי .

כשהילדים משחקים בחדר על השטיח .

הבחירה בטוב, ההשתדלות והרצון לראות אותו , 

כמו סולם זהב .

ויש מתנות לכולם .

*אביתר בנאי אומר את זה יפה , 

הוא מוצא את אלוהים

אני את עצמי .

שלא תפסיקי לחייך

כשהלקוחות שלי מחייכות אני מחייכת.
מעבר לזה שאני אוהבת את העבודה שלי, ונכנסת בכל פעם לתוך העולם שאני מצלמת ורואה ברכה בהצלחות של הלקוחות שלי שעל חלקן סיפרתי כאן, וכאן, וכאן....
אני פוגשת רבות שמהססות,שרוצות לצלם ,ומתקשרות אבל אז מתחילות עם המחשבות והתוכניות ,ומרגישות שצריך להספיק הכל ביום אחד, ונלחצות, ורוצות גם וגם וגם..ולבסוף מוותרות .
ויורדות מזה.
עד הפעם הבאה שמישהו יגיד לה :"הדברים שאת עושה כלכך יפים, למה לא ראיתי אותם אף פעם ? " והכוונה היא - איך קרה שאת לא נראית ברשת ? איך לא קיבלתי ממך אף פעם מייל עם תמונה שמשכה את עיני ? למה לא חרוט לי בזכרון אימג' של מה שאת מייצרת ?...
בעסק קטן מתחילים לבד : לייצר לבד לשווק לבד לצלם לבד .כולן יודעות שתמונות טובות הן חובה עסקית בימנו.
ולכן משקיעות זמן וכסף בצילומים : קונות רקעים ,מצלמה , תאורה ,משתפרות מפעם לפעם, מתאמצות מאוד להוציא תמונות יפות.
אבל התמונות לא מספקות אותן ,אין להן עם מה לעבוד.
הן יודעות שהמוצר שלהן יותר יפה .
יום צילום הוא דבר יקר ,דורש התארגנות, דורש הכנה, דורש שעות של עבודה מאומצת ,זה נראה מבהיל לעסק קטן, זו השקעה כבדה על תקציב ההוצאות של יוצרת אחת .
ורבות פשוט נתקעות בלופ הזה של תקציב מול הכנסות . 

אני אומרת:
לא צריך ישר הכל !
אפשר לבחור ,בצעדים מדודים .
בתקציב הגיוני , לרכוש כלים שיובילו אתכן את העסק שלכן קדימה ,
אפשר שהכלים האלה יביאו את התוצאות שאתן כלכך מייחלות להן.

את מבלה שעות בסטודיו ובמחשבות על המוצרים הכי יפים שאת יוצרת ,
הלקוחות שלך לא יכולות לנחש את זה ,הן צריכות לראות . כמעט לחוש . להתאהב ולרצות .
צריך להשקיע בפרזנטציה שלך כי מגיע לך ,כי מגיע להצלחה שלך לעסק ולמוצרים שלך לבלוט בהמון .

אם לא הייתי יודעת את ההשפעה המוכחת והמיידית שתקבלו מיום צילום כזה ,לא הייתי יושבת עכשיו לכתוב את זה . לא הייתי יוצאת בהצעה המיוחדת הזו 
אפשר לקבל התחלה טובה .
משהו במידה שלך בדיוק .
אז אני מכריזה בזאת על: 
"לא תפסיקי לחייך " יום של התחלה טובה לעסקים .
כל אחת תקבל שעת צילום בסטודיו , המחיר סבבה , ובשעה אנחנו יכולות להספיק המון !
תבואי מוכנה ,תבואי עמוסה במוצרים , נצלם וגם נספיק עוד .
בואי נעשה סשן מיוחד שיתן לך כלים להתחיל,
בואי . 
תראי תוצאות ברבעון הקרוב ואז תוכלי להמשיך לחלום הבא .

גם אם תצטרכי להתאים את עצמך ללו"ז ולתאריך .
אולי תצטרכי להזיז משהו שכבר תכננת?אולי תצטרכי לסיים עוד מוצר אחד עד אז ?
 זו הזדמנות חד פעמית ושווה לך להצטרף.

אז קחי החלטה , והרשמי לסשן ,
שווה לך להתאמץ על זה

את לא תפסיקי לחייך .

* לפרטים והרשמה 0522454032 או noazeni@gmail.com 
*מותנה במינימום משתתפות  , תשלום בעת ההרשמה  .

אש - דוד

המצב הזה,
כן או לא .
מלחמה או לא, עבודה או חופשה .
שישה ילדים ארבעה מבוגרים - שני זוגות ,
בבית אחד לא גדול מנסים להתנהג כאילו כרגיל .
שלושה ילדים ללא מסגרת רשמית ללא אמא ואבא שנשארו בבית,בחזית.
ושני בוגרים עסוקים בעלי עסקים עצמאיים , אנשים שרגילים לפעול כל הזמן
ועכשיו הם כאן מסתובבים , מחפשים במה הם יכולים לעזור .
אמא מבשלת אבא תולה נדנדה ומסיע את הילדים...מנסים
ליצור שגרה בכאוס .
כולנו משתדלים , נינוחים , ללא חרדה ומתח - מנסים לבנות שיגרה .
כולנו יחד בשני חדרי שינה, ושק"שים בסלון ...
ואחת צלמת עצמאית , שרגילה לעבוד מהבית בשקט של הבוקר ,כשהבית ריק
עכשיו -לכי תנסי לעבוד .
כלכך הרבה מחשבות ורעיונות יש לי ,ותוכניות ושיתופי פעולה וימים של צילומים לתכנן.
אבל לחיים יש קצב ונדרשת תשמת לבי במקומות אחרים ,
נדרשת עבודה עדינה ומדוייקת של שמירה על מה שיש,של נתינה למי שצריך .
ובקיצור -לשנות את מערך הכוחות לטובת שלום בית ושקט פנימי.
שלושה ימים לא ניגשתי לפינת העבודה שלי .צילמתי .
לאט לאט מתרגלים ,כל אחד מוצא את הפינה שלו  , הילדים הוזמנו להתארח בגן ובבית הספר .
ואני מוצאת את הקצב החדש שמתאים לתקופה הזו.
אמנם המוזות שותקות כשהתותחים רועמים  , אבל עסקים צריכים להמשיך לפעול ,לחשוב קדימה לתכנן את העתיד .
אוטוטו סוף שנת 2012 ויש לי תוכניות .
אני מחליטה להמשיך לעבוד .
 זה פשוט לוקח לי הרבה יותר זמן , אבל הכוונה להמשיך קדימה.
לא יעזור לאף אחד אם נוותר נתקפל ונשב בחושך עד שייגמר, יש לנו תפקיד לשמור על האור על העשייה יש דברים לעשות,תמונות לצלם ,עסקים להצעיד קדימה.
אחר הצהריים תמרי ביקשה לראות סרט בטלויזיה , הדלקנו ,חדשות -מראים בניין באשדוד שחטף פגיעה ישירה .
והקליפה הגסה המגנה עלי נושרת : זו אשדוד עירי האהובה ,עיר של ים וקניות ,של מבטא צרפתי ונשים מטופחות , שדרת בתי קפה מלאים ופסאג' נטוש לטובת קניון .
אשדוד .

מאז שיש לי שלושה ילדים ההזדמנות היחידה שלי להיות קצת לבד היא כשאני משאירה אותם אצל אמי לכמה שעות ונוסעת לאשדוד , לנפוש.
יש לי ים של זכרונות מהעיר .
ניגשת לאלבום התמונות הישן ומחפשת את אשדוד שלי של פעם.

פחות מוזנחת מפרדס חנה אבל אווירה דומה ,כולם מכירים את כולם , הולכים הרבה ברגל,חוף הים הקרוב לכל נקודה .
גבעת יונה .
את המציאות הקשה של הפגזות כמעשה חולין אני מכירה דרך משפחתי ,דרך המושב בו גדלתי , הנוף כמו גם האווירה אינם זרים לי.
בשביל אשדוד היפה לחוף ים
בשביל כולנו
אני מתפללת לשיגרה חדשה , לכולנו שיגרה שתהיה של בניה ולא של הרס
ובנתיים
כל אחת בקצב שלה .
ואני בקצב שלי , ממשיכה .

סינרגיה מוֹכרת

הלקוחות שלי עובדות יפה . כייף לראות אותן פורחות .

קודם כל הן יוצרות מוכשרות שהולכות עם החלום, גם אם קשה בהתחלה,גם אם הדרך מבהילה ,הן הולכות על זה .

בהתחלה מצלמות לבד ,אחר כך מחליטות להשקיע בעצמן ומזמינות סשן צילומים.
תמונות מוֹכרוֹת-  לא רק מספרות לא רק מייצגות - הן עושות את המכירה .

תמיד ידעתי , עכשיו אני רואה .

בזכות שיתוף בתהליך אני רואה את הטבלאות בחנות האטסי

אני רואה אל כמויות הלייקים בעמוד העסקי

אני מקבלת מהן מכתבים מרגשים והן מספרות לי ולעולם על התהליך המרגש שקורה להן,
הנה דוגמה: 

"אני בהלם...

אני שמחה...

אני מוחמאת ונבוכה...

אני עדיין בהלם...

אני מתרגשת...  

אני חושבת בלי הפסקה...

אני מוצפת....

אני נרגשת...

נגשת למחשב כל דקה..."

רחלי באה להצטלם ביום מרוכז של צילומים שעשתה ליהי ממותק בוטיק סוכר ללקוחות הכי טובות שלה , חיפשה הזדמנות לצ'פר את הלקוחות שלה ומצאה אוצר .

היא רצתה לתת להן תמונות ונתנה להן חלום שמתגשם .(על הרעיון תוכלו לקרא כאן) 

וקיבלה על הדרך תנועה חזקה בחנות , בבלוג, באתר שלה .

קוראים לזה באזז

והוא הכי מצליח כשיש שיתוף פעולה  .

רחלי הצטלמה במשך עשר דקות בערך, על אותו רקע כמו כל הנשים האחרות שהצטלמו ,

אבל היא התכוננה היטב לסשן

ובנתה על הסט האחיד עולם משלה .

וזה הצליח לה .

הבוקר הגיע אלי הפוסט המרגש שכתבה בשעת לילה מאוחרת כשלא הצליחה להרדם מרוב התרגשות .

בעקבות הצילומים היא קיבלה כלכך הרבה תגובות נלהבות שהחליטה לפתח מוצר חדש פתחה דף עסקי בפיסבוק וההצלחה כבר סוחפת אותה בין סדנאות למכירות למפגשי נשים יוצרות.

היא משתפת אותי ומספרת לי על התהליך ואני מתמלאת שמחה ותחושת הייעוד מלבלבת:

"..ברגע שהתמונות עלו לפייסבוק, חשבתי שיהיה נחמד לפתוח דף עסקי שירכז את התמונות האלה... ומאותו הרגע השתנו חיי!

LIKE אחרי LIKE ותוך כמה שעות התקרבתי ל-200 לייקים. מיילים עם שאלות, התעניינות בסדנאות, התלהבות גדולה ופרגון גורף ואני בהלם. בסה"כ חשבתי שאמכור כמה טופרים מצויירים ואולי מישהו גם ירצה ללמוד את זה...

אדוה ברונר ממשיכה לשעוט קדימה ונראה שאין סיבה שזה לא יקרה, זו שנת הפריצה הגדולה שלה .

היא זכתה בתחרות המעצבת המבטיחה של כלכליסט, השתתפה בשבוע האופנה בתל אביב , קיבלה שער במגזין אופנה , ודאבל בספר עיצוב , בנתה אתר חדש ומדליק . פתחה שווקים חדשים בעולם .

והחנות שלה באטסי מוכרת כמו שלא מכרה מעולם .

" מסקנות עד כה-החלפת התמונות בחנות הביאה לגדילה משמעותית בכניסות לפריטים- התמונה הראשונה גורמת לאנשים להקליק ולרצות לראות עוד - ולאט לאט ישנה גם עליה במספר הכניסות לחנות עצמה, אתמול גם מכרתי XX פריטים עם תמונות חדשות ( שזה יפה בהתחשב שבחודש האחרון כולו מכרתי X פריטים) אמשיך לעדכן- שתהיה שבת שלום (:

איזה כייף לפתוח את אטסי ולגלות שאנחנו בעמוד הראשון !!

ואת כל זה היא מספרת ומשתפת ואני מרגישה שיש לי חלק בזה.

כי כמו שאדוה הסבירה לי - כשהתמונה מושכת את העין אנשים מקליקים עליה מסתקרנים ונכנסים אל החנות, משם הדרך אל המכירה קלה יותר, כי האימג' שנחרט במוחם לא מניח להם ללכת לישון לפני שהזמינו את הבגד הנחשק .

קוראים לזה סינרגיה - וזה קסם שעובד כשמשתפים פעולה .

תעשו לי טובה אישית - אל תחסכו בצילום !

לא משנה במי תבחרו לצלם לכן ' אל תלכו לחאפרים ,

צילומים ב"מאה שקל" יחזירו אתכן אל שולחן העבודה , בלי חומרים לפרסום ועם אכזבה ששום פוטושופ לא יוכל לתקן.

עדיף שתחסכו ותמתינו, כמו למסעדה טובה ,כמו שוקולד איכותי ,

יש הבדל גדול בין צילום איכותי לכזה שצריך לשבת אח"כ לעבוד עליו כדי שאפשר יהיה להשתמש בו בכלל...

ומדובר כאן על הדרך בה אתן מציגות את העסק שלכן בפני העולם.

העולם עובד על דימויים והם חייבים להיות טובים לשקף את הייחוד שלכן,

אתן רוצות לבלוט בקהל ולא להיות אחת מסרט נע .

תשקיעו בעסק שלכן.

תצליחו !

* צילומים לעסקים שרוצים לצמוח - לפרטים והזמנות 0522454032 

מתנות לכולם *

" הלו , מה קורה? אני לא יכולה לדבר אני באמצע לקנות מתנה ליום הולדת "

"עוד פעם מתנה ? את כל היום קונה מתנות , מה זה היומהולדת הזה ? טוב דברי איתי אח"כ "

בשבת חגגנו יום הולדת קבוצתי של משפחת לוין .בקיבוץ.

אני מתארת לחברה את ההרכב המשפחתי (מסבירה למה בעצם בכל פעם שהיא התקשרה  הייתי עסוקה באיזו חנות) 

אז ככה  :

יום הולדת 50 ליוד שכשהיה חייל והגיע לקיבוץ קיבל כמשפחה מאמצת את אילן ושרה לוין . והתחתן עם בק' ונולדו להם ילדים . ונשארו חלק מהמשפחה , אחים ונכדים לכל דבר ודבר , יוד מבשל מעולה ואני קרועה על הדרך הנון שלאנטית בה הוא עושה הכל , בחיוך .

יום הולדת 19 (!) לבן של יוד ובק' . החתיך שמהפנט את תמרי שלנו ומשחק כדורגל עם הבנים שנתלים עליו בהערצה .

יום הולדת לאו' היפיפה הבת של ימימה  ולאי'  הבן של "יודית" זוגתו של י' האלמן של ימימה .

ימימה כשהיתה ילדה יתומה מאם ,אימצה את משפחת לוין למשפחתה .והיתה אחות של הבנים עד שנפטרה לפני שש שנים( תכף שבע )

היא דאגה לנו ,בנות המשפחה , שלא נישאר לבד על המרפסת ,ושלחה לנו את יודית לתת חום ואהבה למשפחה שנשארה מתגעגעת והמומה .

בסלון , מתפתחת שיחה של בני העשרה הנבונים -על חינוך שטחים כבושים וציונות חדשה , ימין ושמאל מתנגשים כאן בקיבוץ. והלב נשאר פתוח ואוהב .

ויום הולדת לאחיינית נעמה , ולמי עוד ? למי ? ..(מריצה בראש את המתנות שקנינו..)

אה כן ! בטח !! לאמה ואלון בני שנה - התינוקות שנולדו לשני אחים, הגיסים שלי .

ולקטי ואלן שבאו מפריז . והביאו ניחוח של אירופה שיחות על אומנות וילדים והביאו סנט מור על קש, כמו ששולי אוהב 

ככה חגגנו , עם עוגה פושטית והרבה אוכל טוב. ו..מתנות ..

משפחה בהרכב מיוחד. 

לא רק דם קושר ביננו,

אלא אהבה והרגל וכל הדברים הקטנים שהם משפחה .

ולמה אני מספרת את זה ?

כי לא סתם , לא סתם נולדתי לשבט עתיק , לא סתם התמקמתי עם הלוינים , לא סתם אני מצלמת משפחות.

כי אני יודעת שמשפחה זה לאו דווקא הדבר שאליו נולדים. 

כי אני רואה בין הקווים את הלבבות הפועמים, את היופי והייחוד של כל משפחה בכל הרכב .

יש משפחות שבוחרים..

יש משפחות שגרות קרוב ויש שרחוק יש דודים מפוזרים בעולם ויש שכולם באותו רחוב .

ויש כאלה שהורכבו מחדש

למשל אצל ניצולי שואה, יש את משפחת "בן עיר" שזה אומר- אם מישהו שרד מאותה עיר או עיירה , זה אומר שהם משפחה באים לחתונות ובר מצווה והלוויות.

שטויות.

לא חתונה לא דם ולא מיקום גיאוגרפי,

לא חשוב כלום.

העיקר שמרגישים קרובים , מוכרים , מחוייבים זה לזה ערבים ואוהבים,

ולפעמים גם מעוצבנים או מתלוננים.

העיקר שבאים לחתונות בר מצווה ושבתות על המרפסת , תתלוננו תבכו תתרגזו ותאהבו .

אבל ככה זה

משפחה לא בוחרים.

כל משפחה היא יפה , לכל משפחה יש הסטוריה מרגשת , צריך את הפילטר הנכון כדי לראות את זה , להדגיש ולהפוך אותו לסיפור משפחתי מצולם  

צילומי משפחות בראיה מרחבית , לפרטים והזמנות 052-2454032 

זה כמו להיות סופרת, בתמונות.

נ' התקשרה בערב .
עניתי במתח מסוים (אני יודעת שהשליח הגיע עם האלבום...)
"הלו ? "..ושתקתי 
זה כמו לידה..כמו להצליח במבחן בכל פעם מחדש, כשהלקוחה רואה את התמונות באלבום.
"זה מושלם ! " היא אומרת לי בשמחה
"הללויה " אני מתעוררת .
"אוי נ', איך באת לי בזמן " 
הייתי זקוקה לשמוע משהו טוב שעשיתי היום 

ואנחנו מדברות על האלבום  שערכתי להם בחדוות יצירה .
אלבום שהוא סיפור של יום אחד בחופשה השנתית בישראל .
היא אומרת שהכל כלכך נכון ואמתי  האלבום שערכתי להם תואם אם החוויה .
"..ונורא יפה התמונה שבחרת לפתיחה "
"ראית , ראית את הבוגונביליה ? זה עמוד שעשיתי במיוחד בשבילך "
 "כן " היא צוחקת
"וד' , עם הבלאקברי ?" אני ממשיכה בהתרפקות על המחמאות שהרווחתי ביושר ,
"זה כלכך נכון ,תפסת אות בכזה מבט, בדיוק המבט של -תפסו אותי ."
" חשבתי איך תשבו בלונדון ותראו את האלבום  "
באמת חשבתי על זה , על איך המשפחה הזו תקבל מזכרת מלאה שמש וחיוכים .
לונדון תמיד נראית אפורה (חוץ מבסרטים של יו גראנט שהם יותר אמריקאים במהותם..)
גם לי התמונות האלה מזכירות רגעים יפים  .
שעה וחצי של טיול בתל אביב בה נפשו בקיץ.
לא רק צילומים , גם אלבום.
האלבום הוא הדובדבן שבקצפת , היצירה השלמה שלי - חיבור של התמונות ועריכה שלהן לפרטי הסיפור האישי המשפחתי .
אני עורכת את האלבומים בכוונה מיוחדת לכל משפחה .
הצילומים הדיגיטליים נשארים על המחשב ,אבל
 כשאני מכינה אלבום הם הופכים זמינים, ומזמינים לישיבה משותפת ודיפדוף בתמונות .
לחזור אל החוויה שוב ושוב ולא רק על גבי מסך.
אלבום כרוך . ספר של המשפחה .
יש משפחות שעושות כזה אלבום כל כמה חודשים , יש כאלה שעושות אותו פעם בשנה . יש לי לקוחות שעלו על הפטנט הזה ובכל פעם שרוצים לתת מתנה למישהו שיקר להם באמת ומכל הלב מזמינים אצלי אלבום .
האלבום שמחזיקים ביד שמונח בסלון שנמצא בספריה, שאפשר להכין כמוהו ולתת לסבתא - האלבום הוא מה שנשאר .

בערב כזה , עם טלפון כזה מלקוחה ,אני מודה על מזלי הטוב .
על הפירות שאני טועמת מעמל של שנים .
יש דבר שאני יודעת לעשות, זו המתנה שקיבלתי : לראות ולשמוע לחוש הכל ,גם דברים שעוברים כאילו בלי שישימו אליהם לב .
אותן רגישויות  שעושות אותי לפעמים עצבנית במקומות רועשים , מאפשרות לי להיות נוכחת לראות את הדברים הקטנים, לזכור שהאישה אוהבת בוגונוויליה ,לשמוע מה אומרים הילדים ...
לראות בדברים הכי פשוטים את הקורים הדקים היפים של משפחה .
לקלוט את האופי הייחודי של כל משפחה איך נרקמים היחסים .


והבוקר אני מוצאת את עצמי יושבת ומדפדפת באלבומי התמונות שלנו , לא תמיד סנדלרים הולכים יחפים. 

* ספר צילום משפחתי  יצירה שלמה .רוצה גם ?  לפרטים והזמנות 0522454032 

אישה עם כנפיים

איריס אמנית רב תחומית מעצבת פנים ויוצרת . שלחה לי הודעה : הגיע הזמן לצלם !

הרבה זמן היא מחכה לרגע. 

ולאחר שהצלחנו להסביר זו לזו מה אנחנו עומדות לעשות , לאחר שהיא הסבירה את הצרכים שלה ואני הצלחתי לדייק אותם למושגים ששתינו נוכל להבין - הגיע יום הצילומים .

כל הדרך לכפר סבא חשבתי על הרשימה הארוכה שאיריס שלחה , על המון גם וגם שהיא רוצה לצלם, ועל כל הבלבול והשאלות שהיא העלתה .

ידעתי שכדי שיהיו לה תוצרים שיווקיים בסוף יום הצילומים ,צריך לחבר בין המחשבות והדמיונות שלה לעין שלי לקונקרטיות של זמן ומקום , מחלום לויזואליה .
ידעתי שיש כאן אישה שעושה המון דברים יש לה עסק מורכב שבו יש שרותים ומוצרים,
שיש כאן פרסונה יוצרת שיש לה חותמת אישית ומיוחדת .
שאת כל זה אני רוצה לתפוס בשבריר שניה .
בקליק אחד .

זה תמיד תהליך כזה , מתחיל במייל או טלפון מהוסס ועובר בשיחות רשימות ותכנונים , הסברים ושאלות והכנות ליום צילומים .
ואז אני מצלמת , מתבוננת ומבררת עם עצמי :מה הכי מחמיא למוצר שאני מצלמת ?
איך אפשר להעביר בתמונה את כל מה שאני קולטת ?
איך להציג את היוצרת ?

הגעתי אל ביתה המטופח שהוא גם הסטודיו שלה , פרשנו רקע , הרמתי תאורה , ומתחילות לעבוד : היא מניחה את יצירותיה אחת אחת על הסט ואני מצלמת. מבקשת עוד זוית מחפשת את הסיפור שמאחורי הפסל מנסה להבין אותו .

מצלמת.

כך אנחנו עובדות בסמוך ובשיתוף פעולה. 

אלה לא מוצרים אלה חתיכות מהלב שלה שהיא מניחה כאן על השולחן ואני נוהגת בהן בכבוד .

אני קוראת לה לבוא לראות מה אני עושה ,והיא מציצה בתמונות ומאשרת מיד, מניחה לי לעשות מה שנראה לי שצריך .

איזה כייף זה כשסומכים עלי .
האתגר הוא לא רק לתקתק ולהספיק הכל, אלא  ליצר כמה שיותר חומרי עבודה שיווקיים בשבילה .
התמונות צריכות לשקף לא רק את היצירות אלא גם את היוצרת -במקרה הזה : נקיון אלגנטי , רקע חלק , תאורה מחמיאה.
התוצרים של יום צילום אחד צריכים לשמש אותה בפלטפורמות שיווקיות שונות : אתר , חנויות אינטרנט , פוסטרים וחומר מודפס ,פייסבוק . וכל מה שהיא תחליט .

לאחר שצילמנו את המוצרים, אנחנו עולות לחדר שבחרה לצלם תחת הכובע של מעצבת פנים .
היא משאירה אותי בחדר והולכת להתלבש לקראת החלק הכי מאיים של היום :צילומי הפורטרט שלה .

אני מצלמת את החדר מחטטת בקירות אוספת השראה לחדר של תמרי שייבנה עוד לפני בית המקדש השלישי..אם רק נמצא זמן לשבת על התוכניות .

איריס חוזרת יפה ונרגשת בשמלה אלגנטית ונעלים על עקבים . ואנחנו יודעות שזה החלק הכי קשה לה - להצטלם .

זה החלק שהכי קשה לרוב הנשים שאני מכירה, ובשבוע שעבר כשעמדתי מול מצלמה של מישהו אחר הרגשתי מה זה להיות המטרה..מלחיץ מאוד .

אנחנו מסכימות על דבר בסיסי יש צורך דחוף להחליף את תמונת הפורטרט שלה בפיסבוק. התמונה צריכה להיות ברורה יותר מתקשרת יותר וצבעונית , התמונה צריכה להיות היא : מקצועית אלגנטית ומדוייקת .
היא עושה המון דברים ואני רוצה לתפוס את האמירה היחודית לה .

ואני מתחילה לצלם . מחפשת את האור הכי מחמיא את המבט שהכי אומר "איריס "

ואני מוצאת - יש המון תמונות יפות ומלאות חיים . ויש אחת שכשאני מצלמת אותה אני אומרת לה :זהו ! יש לנו ! תפסתי אותך - התמונה שבה אפשר לראות איך היא תכף מתחילה לרחף באויר.

תמונה שתופסת את הרוח שבחומר. כמו היצירות שלה היא אישה שעומדת על האדמה עם כנפי דמיון ענקיות.

ואנחנו טסות יחד לסטודיו לתמונה אחרונה שהיא רצתה ולא ידעה איך : באנר לפיסבוק המקצועי של עיצוב פנים .
אנחנו מגבבות את כל הניירות והעטים ,סרגל אחד ושתי מניפות צבעים , וברגע האחרון איריס זורקת פנימה את המשקפיים שלה "שיראו שזו אישה".. אני עולה על השולחן ולוחצת "קליק "

יצאה נורא מסודרת ומבויימת התמונה..אילוסטרציה - מהירה -ומדוייקת לאישה שאתה ביליתי את הבוקר.
ככה היא עובדת - אפילו את מניפת הצבעים היא פורסת  נורא יפה ..
צילומי מוצר, צילומי אומנות, צילומי אילוסטרציה ,וצילום פורטרט
גם וגם וגם .
החשש של 'תפסת מרובה לא תפסת' שהיה בתחילת הסשן התפוגג כלא היה ,
זה לא כמה מהר אני מצלמת ומה ההספק , זו היכולת להבחין בפרטים , לקלוט שפה אסתטית ולתרגם אותה לחומר שיווקי כזה שיתאים ללקוחה שלי בדיוק.
תמונות שהיא תשמח להשתמש בהן. והרבה תמונות להמון פירסומים.
ואת ה-כל הספקנו
וגם, קיבלתי חיבוק של שמחה מהאישה שיש לה ידי אומן וכנפיים של חלום .



*אם גם את מרגישה שהגיע הזמן לתת לעסק שלך מקום של כבוד - התקשרי 0522454032

השקט שנשאר (זה שיר דבילי,אני יודעת)

זה פוסט לא קל כלכך.
אני מצלמת מגיל צעיר, בערך כיתה ד . 
אני צלמת מקצועית עשרים ומשהו (אמאלה!)שנים .
בין הילדות לעכשיו מידי פעם קורה שעולה תמונה מפעם, מתקופת סרטי הצילום היקרים , ואני סורקת אותה ומשתמשת בה לאיזה עניין. 
ויש כאלה שיש בהן אנשים שמתו צעירים . 
חבר מהכיתה , חברה מהחיים , קרובת משפחה . 
בתמונות הם מחייכים וצוחקים, התמונות נשארות והם אינם .
ואני בשבילי תמונה היא תמונה, לא משהו מורכב .
בשבועות האחרונים בזכות כמה תמונות ומילים קצרות למדתי שיעור על אהבה לאהובים שאינם.
כמו למשל התמונה הזו :

 בית ספר תיכון , כיתה י"ב , אביגיל עדי אודי ואני (ושם מאחור  ניסים וסופי . ניסים חבר שלי בפייסטוק ואת סופי פגשתי בחנות הגדולה לציוד חקלאי במושב) 
אני בחולצת THE SMITHS שרכשתי בממון רב ב'בית בתקליט' אותו מקלט תרבותי שמצאתי ברחוב פינסקר בתל אביב .עובדת על פלקט שמבקש מכולם להרתם ולאסוף מהר כסף למסיבת סוף השנה המתקרבת. אביגיל עדי ואני צוות האירגון ,
עדי ואודי זוג אוהבים , לא נפרדים בשיעור ובהפסקה , תוך כדי הכנת הפלקט אודי מצחיק אותנו ומדבר שטויות. 
"תרשמי שגם אני עוזר !" הוא מבקש ממני ,אז כתבתי : אודי יוסף גם אוסף " כי זה היה מצחיק, כי אף אחד לא באמת חשב שהוא יאסוף את הכסף וכי התחבר לי החרוז ..למרות שהעזרה שלו היא בעיקר מורלית ולפעמים הוא מפריע לעדי להתרכז..

וזו התמונה שיש מאודי.
אין עוד, חיפשתי כל הבוקר , מצאתי הרבה אוצרות .
אבל לא של אודי, הוא היה טיפוס כזה שחומק מתחת לרדארים .
עד שנתפס , כשהיה חייל בג'יפ דוהר בדרך לא סלולה . 
הייתי בניו יורק כשאמא שלי התקשרה לבשר לי שהוא נהרג .
בטלפון עדי נשמעה מותשת "חשבתי עלייך היום, שחבל שאת לא כאן " היא אמרה לי ,אוקיאנוס מפריד ביננו .
"איך תקע אותי פה עם כל החברים שלו , כל השבעה..." 
ככה, מת . צעיר מידי , כדרכם של צעירים .
זמן לא ארוך אחר כך הצטרף אליו חברו הטוב ליאור , שנהרג גם הוא בתאונת דרכים ,בכניסה לבית הוריו .
כמו בסיפורים ובשירים של יום הזיכרון שניים שלא נפרדו בחייהם ומה אנחנו יודעים של מה שהם עושים לאחר מותם ? 
אני מאמינה שאודי חיכה לליאור בשער השמיים, על טרקטורון אדום נוצץ יוצאים למסע ארוך .

כשנעמה הזמינה אותי לכתוב פוסט לאתר שלה , סרקתי תמונות מפעם והעלתי לפיסבוק, לאלבום פרטי וסגור/
 לא ידעתי איך זה ירגיש לאנשים שהכירו אותו לראות פתאום תמונה שלו ברשת. פחדתי להעלות זיכרון פוצע , כאילו הלב לא פצוע מספיק כאילו הכאב לא נמצא שם כמו הד קלוש אבל מהדהד, כאילו אין יום שבו אני לא חושבת על תמי ...  השבוע כשתייגתי בחשש מה את עדי בתמונה , היא שלחה לי הודעה נרגשת. וביקשה אם אפשר שאשלח את התמונה למשפחה של אודי .
שלחתי, כמובן.
תמונות של אנשים שמתו צעירים, זה מלחיץ להעלות ולחלוק, כי אני מתלבטת בין החשיפה להצנעה, בין הפרטיות לציבוריות המסויימת , מה עדיף ?

עדי שלחה לי מכתב , ריגשה אותי מאוד ולימדה אותי שעור . 
על השמחה וההתרגשות שתמונת אדם שראית בפעם האחרונה לפני עשרים שנה מעוררת ( את זה אנחנו מכירים) אבל אדם שאי אפשר לפגוש ואפשר רק להתגעגע אליו , זה אוצר מרגש במיוחד. 
כי לפעמים את כבר בטוחה שזו, שלא יהיו הפתעות ממנו יותר..
והנה.
תמונה חדשה שלא ראית ,והוא שם חי ושמח וצוחק אלייך כמו שזכרת .

היא שאלה אם יש לי עוד תמונות ,
פתחתי את הארגזים והתחלתי לחפש...

התמונה היחידה שמצאתי הבוקר היתה זו 
מהטלויזיה , ביום הזיכרון. רעדה לי היד . 

מתקתקת

לעיתים קרובות מידי אני מתבאסת מזה שאני ככה -אמפולסיבית ,מהירה, ויורה על המקום.

אבל לרוב , גם אחרי ההתבאסות אני מבינה ומקבלת את איך שאני .
וברגעים שאני כנה עם עצמי אני מוצאת אותי אומרת לה -תודה .ל"מיוחדות" הזו שיש המתיחסים אליה כאל משהו שצריך לסלק מהדרך,קוראים לה 'הפרעה' אבל היא כלכך אני , ואין ברירה אלא להתחיל לאהוב אותנו. אחרת היא תפריע לי בחיים.
כי אם לא הייתי כזו הכל היה נראה אחרת .

ימי צילום דורשים בדיוק את אותה תכונה שעושה קצת בלאגן בחיים הפרטיים אבל יקרה מפז כשמדובר על זמן ששוה כסף.
שניים כאלה היו לי בשבוע האחרון ובשניהם עמדנו, בסוף הסשן, הלקוחה ואני מחייכות  , רגועות מסתכלות בשעון ומגלות שסיימנו שעה לפני הזמן ..
וזה לא מורגש , לא בזמן הצילומים לא בתוצאות .
"לקחת ריטלין לצילומים? " שואלת אותי חברה שמכירה אותי ואת הפיזור .
לא .
אני לא צריכה ריטלין כשיש לי ביד מצלמה . יש בה מלבן עינית שמתחם לי את הכל במסגרת שחורה דרכה אני רואה את העולם באותו רגע .
יש במצלמה ארבעה כפתורים שאיתם אני עובדת בסינכרון של שבריר שניה , שמשפיעים על קבלת החלטה חשיפה צמצם פוקוס ו..קליק 
רק כשאני מצלמת זה קורה בטבעיות מבלי שאצטרך להשקיע מחשבה.
את כל מה שלמדתי והתאמנתי עליו שוב ושוב בשנים רבות של לימוד ועבודה , הגוף שלי יורה דרך המצלמה . 
זה לקח אחד חלקי 125 שברירים של שניה.
וזה יצא בול :

למשל הקטלוג שצילמתי לאדוה ברונר .
תיקתקנו אותו בצוות של ארבע נשים , כל אחת יודעת בדיוק את התפקיד שלה, עובדות בהרמוניה לא מבזבזות זמן , לא עושות פוזות של מתאמצות כדי שהאחרות יעריכו אותה .
לא עושות פוזות .
אפילו אולה הדוגמנית - לא עושה פוזות , היא נעה כמו שהבגד עושה לה לזוז .
(והעין תופסת את הרגע הנכון שבו הרגל שלה ודש הבגד עושים אותה תנועה...)

קטלוג - שישים דגמים (!) בחמש שעות .
 הוראות ברורות של השואו-רום האמריקאי : רקע לבן , רוצים לראות את הבגדים - מלפנים מאחורה ומהצד ..
"זה נשמע כלכך משעמם" אנחנו גונחות ביננו .
אבל זה לא חייב להיות כזה !

וזה עסק .
צריך לעמוד בתקציב ובזמנים אי אפשר להקשות בשעות נוספות ובימי צילום מיותרים . זו לקוחה עצמאית לא זארה .
ואני מתאימה בדיוק בשבילה .
העבודה המשותפת עושה לשתינו טוב , וכולן מקבלות את מה שהן רצו וקצת יותר.
ובשביל לא להתייבש מהאמריקאים אולה ואני שיחקנו משחק קפיצות , אחרי 
דגם או שניים כבר ידענו מתי אנחנו רוצות לצלם :"קפיצה"  ובלי מילים פתאום היה כזה מן "אחת ,שתיים,שלוש " 

התמונות האלה לא מתאימות לקטלוג שביקשו שם ב'שואו רום ',הן לא מייצגות את הבגד כמו שהם רוצים .

אבל אדוה מבינה שאנחנו לא יכולות לוותר עליהם "זה יהיה לחנות באטסי " היא מאשרת לנו להשתעשע קצת צלמת ודוגמנית .

לפעמים צריך לתקתק , להתחיל ולסיים. 

מבלי שזה יפגע באיכות העבודה , בלי להתפשר ,בתוך החוקים המובנים לנוע בחופשיות. לעשות מה שמבקשים אבל עם ה"טוויסט" האישי שלי .
כל אחת והשפיץ שלה .

בשעה שתיים וארבעים בצהריים לאחר שהספקנו לצלם הכל ועוד היה זמן לכמה חגורות שאדוה רצתה לצלם , הורדתי את המצלמה מהיד . וצעקתי "סיימנו" וכולנו מחאנו לעצמנו כפיים התחבקנו ומיהרנו לארוז ולהספיק לרכבת של שלוש ועשרים.
שתיקח אותנו הביתה , צריך לאסוף את הילדים מהגן...

ובערב כשישבתי מול התמונות . שמחתי כלכך.
יצאו תוצאות כמו שרצינו.
וקצת יותר.

ועכשיו תודות:
תודה אדוה על האמון והבחירה בי פעם נוספת (נכון היה שווה להפסיק לצלם לבד ולהתחיל לעבוד ככה ? )
לאולה סתוי הדוגמנית 
לאורלי מגן על האיפור והשיער (ולמספרה המעולה שאולה מסתפרת בה..)
ולחנה שלימדה אותי להגיד"אם פם " היא מבינה למה אני מתכוונת 



*צילומים ליצירות שלכן . רוצות גם ? דברו איתי 0522454032 

להיות ירדן

כשאומרים על אנשים עם ADD "אימפולסיבית" זה נשמע סוער ומרתק, זה יצירתי זו רכבת הרים. אילו חיים מענינים אלה ...
אבל,זה גם לכעוס ומייד באותו רגע ,להבין ולרצות נורא לסלוח ולהשלים,
זה להתרגז על אי צדק ולראות כל הזמן את הצד השני ולהבין אותו ,
זה להגיד ולהצטער בעוד המילים יוצאות מהפה.. הייתי רוצה לחודש ליום לשעה להצליח להיות פחות אימפולסיבית להיות שקולה ורגועה . 
או לפחות שתהיה אפשרות למחוק מייל ששלחתי וטרם נקרא .
להיות אמפולסיבית זה חרא של דבר .

..איך חיפשתי תמונה שתגיד את כל זה ..
יש תמונות של חדר מבולגן, ילדה בוכה, כוס שוקו שפוכה על הרצפה, שולחן עבודה הפוך, מגדל של קוביות, ומדורה גדולה.
ואז קפצה לי זו, עם השלט הזה מטיול שעשינו ולא הפך לפוסט. 

שלחתי אותה לזו שכתבתי לה מכתב אמפולסיבי.

*צלמת אמפולסיבית, בצילומים זה טוב..

יום המשפחה

"מה בעצם את עושה?ולמה אני רוצה שתבואי לצלם לנו ? "

שאלה בדיונית שאני מעיפה אל החלל ..

איך להסביר מה אני עושה ?ולמה מה שאני עושה ומי שאני קשורים בקשר כלכך ישיר? 

אני אנסה להסביר ולספר.

קודם כל הסטוריה : אני בת 43 (!) מצלמת באופן מקצועי 25 (!) שנים .

מקצועי זאת אומרת שאנשים מזמינים אותי לצלם משהו שהוא לרוב חד פעמי,שהזמן שלהם יקר , שצריך להעביר בתמונה אחת מסר ששווה אלף חמש מאות מילים , שאי אפשר להגיד :הרצפה עקומה האור לא טוב החדר לא מסודר הכלה לחוצה 

כשאני מגיעה לצילומים אני כמו חיילת( בצבא האהבה.. )מדוייקת  מנוסה ובטוחה במה שאני עושה .

בשנים הראשונות שיקשקתי כהוגן לפני כל סשן צילומים ,בלילה לפני הצילומים הייתי מבוהלת שואלת את עצמי איך תעשי את זה?ומה יקרה אם? ...ולא קרה.
 והתוצאות היו משביעות רצון .והלקוחות היו מרוצים .

בימים ההם השתמשתי בסרטי צילום ואת התוצאות יכולתי לראות רק כעבור כמה ימים.
לא היה מקום לטעויות וזו היתה 'טירונות' מעולה.

למדתי צילום בבתי ספר משובחים  בארץ ובניו יורק .

ממש מהתחלה צעד צעד. התחלתי מבניית מצלמה מקופסת שימורים ,למדתי כל מה שהיה ללמוד על סרטי צילום תהליך הייצור שלהם,עבדתי בחדר חושך והדפסתי תמונות במשך שנים על גבי שנים . ולסיכום הוזמנתי ע"י יקי הלפרין  צלם מאסטר ,להיות אסיסטנטית שלו וללמוד בשטח תוך כדי עבודה .

השעות שהצטברו לשנים בעבודה עם כימיקלים וטכנולוגיה שנעלמה מהעולם לא היו לשווא , ההבנה שלי של אור ואיך הוא משפיע על סביבתו היא עמוקה מאוד. הרבה לימוד ונסיון שמתחברים לתכונה מולדת שלי לראות את האור:

זההפיסי - שמציץ מאחורי עצים בואדי של פרדס חנה בשעות הבוקר ,כשאני מסיעה את הילדים לבה"ס
או מאיר עץ בחורש 

  
 וזה שמאיר את האדם מבפנים .

במשך השנים פגשתי אלפי אנשים .ראיתי אותם במצבים שונים רבים ,בכל מצב את הדברים הטובים שיש בכל אחד. גם הלקוחות הקשים ביותר לפיצוח התמסרו בסופו של דבר אל המצלמה.

אחרי כלכך הרבה זמן שמצלמה היא כבר חלק בלתי נפרד ממני ,אני עובדת אתה בסימביוזה מושלמת היא ואני מול העולם. 

אני מביאה איתי אל המפגש שלנו את המצלמה והציוד שלי וגם כמה דברים שאי אפשר לקנות וללמוד : 

חמש דקות אחרי שנפגשנו אנחנו כבר כאילו מכירות שנים. כמו שכתבה לי עינת ספקטור במייל ששלחה אחרי הצילומים :
 'היה תענוג לפגוש אותך במרחב הטבעי שלך, את יוצרת קשר נפלא עם כולם, ותוך שניות כולם מרגישים טבעי ונוח. את מצלמת נפלא. שמחה על המפגש שלנו אז, ועכשיו. 
המון תודה,
עינת.' 

חברות טובות שלי : 'נינוחות' ו'אוירה של באנו להנות' מגיעות איתי לכל מקום.

אני מסתדרת מצוין עם ילדים :

מסיבות רבות ומגוונות יש לי אתם תקשורת מאוד טובה ובלתי אמצעית ,אני סקרנית לראות את הבובה האהובה עליהם ומה הם בנו בלגו שלהם , נכנסת איתם אל עולם הילדות ומתחברת אליהם מידית. 

עם האמהות והסבתות אני בתקשורת שבטית מגדרית שותפות למסע ההורות. זה טבעי וברור ,לאנשים שיש להם ילדים תמיד יש על מה לדבר ,לא? 

ויש גם אבא,לרוב ..

היתה משפחה אחת שההורים גרושים והאבא הביא את הילדים אל הסטודיו שלי , הוא לא היה אמור להיות בצילומים,האמא הזמינה תמונות..קלטתי שהיחסים בין ההורים טובים ולאחר החלפת מבטים קצרצרה עם האמא הזמנתי אותו להצטרף אל התמונה. הצילום היה מושלם ! משפחה לדוגמא . מה יש לאמר ? 

ואיזו מתנה נפלאה קיבלו הילדים המתוקים :את אבא ואמא שלהם איתם יחד בחיבוק אחד משפחתי . 

אז איך בעצם זה עובד ?

יש שתי אפשרויות 

אצלי או אצלכם .

אצלי - בסטודיו או בטבע באזור מגורי פרדס חנה כרכור . 

מתכנסים לסשן ומתחילים לצלם .

מזכירה להורים לא להסתכל על הילדים ולא לצעוק להם "ילדים איפה הצלמת?..." כי אז ההורים יוצאים עקומים והילדים במבט שואל מחפשים את הציפור שבתוך המצלמה....

אני מדברת מרגיעה ומכוונת . לא מביימת אלא מוצאת את הרגע הנכון ללחוץ ו'קליק'

או אצלכם בבית.

אני כלכך אוהבת לצלם אצלכם בבית .
להכנס אל מקום שהוא שלכם ישר לתוך הלב הפועם של המשפחה : הבית שלכם.
בסלון או במטבח לעקוב בשקט אחרי הילדים ולתפוס אותם ברגעים הטהורים שלהם .
אני כמו זבוב על הקיר שקופה ושקטה (יותר נעים לי דימוי של פייה מאשר זבוב..) אף אחד לא זוכר שאני מצלמת
וגם אם שמים לב זה תמיד מגיע ממקום של משחק והתעסקות וחיזור הדדי הילדות מחייכות אלי חיוך עם חור שן שנפלה, ומסמיקות...

אחרי שמסתיימים הצילומים אני ממיינת ומעבדת את התמונות ,לרוב הן מצולמות בפורמט שלא ניתן לצפיה אלא בתוכנה ייעודית. נשמעה מסובך? כן, אבל בשביל זה אני כאן.
אני מקדישה כעשר שעות עבודה נטו (לא כולל טלפונים והודעות טקסט נרגשות )
מעלה את התמונות לאתר פרטי ממנו תוכלו לצפות בהן ולבחור אם לשתף עם כל חבריכם ,או לא.
דרך אותו אתר אפשר להזמין ישירות מוצרים כמו הדפסות ,קנבסים,ואלבומים .
אני עורכת ומכינה אלבומים נהדרים! שיהיו זמינים תמיד להצצה או דפדוף מעמיק והרבה חיוכים בדרך.
זו העבודה שלי שבחרתי . לתת חווית משתמש הכי טובה שאני יכולה , ולשמחתי המשפחות שלי חוזרות אלי שוב ושוב להצטלם כי כייף להם .

אני מביאה את עצמי ,לא יכולה להשאיר אותי בבית ולצאת לעבודה.
זה חלק ממני : להנות מהחיים לראות תמיד את הצד הטוב שלהם.
זו בחירה שאני עושה בכל שבריר של שניה בחיי היומיום ,וזה חלק בלתי נפרד מהמהות שלי -לבחור במה שטוב .
וטוב לי לחבר את כל החלקים שיש בי לכדי שלם אחד . לקחת את הפרעת הריכוז שלי את הסקרנות הטבעית את היכולת לאסוף חלקיקי מידע לכדי תמונה אחת שלמה .
ואם אפשר שתהיה תמונה של אנשים שיודעים כי מה שיש להם הוא טוב , שמשפחה זה לא דבר מובן מאילו, ושאם הם יביאו לסבתא תמונה טובה של הנכדים, היא תהיה מאושרת( וזה לפחות חמישים נקודות בכרטיסיית גן העדן שלנו )
אם כל זה מתחבר גם אליכם אז אשריי .
אני אומרת לעצמי את זה אחרי ולפני כל מפגש :זו זכות גדולה לצלם משפחות !
 זו הזדמנות לגעת בלבבות.

עוד לא פגשתי בני משפחה שלא היו מאושרים מההחלטה להזמין אותי לצילומים ויש כמה מאושרות במיוחד שמזמינות אותי לתיעוד קבוע בכל כמה חודשים...

והגברים ש"כאילו פחות מתחברים לזה"?
מהם אני מקבלת את תגובות מרגשות , משפטים כמו "עכשיו אני רואה איזו משפחה יפה יש לי "
עושים לי את היום.
אתן מוזמנות להזמין אותי אני אבוא בשמחה גדולה !!
לפרטים והזמנות 0522454032 
כדאי לך .