Friday, December 31, 2010

שיהיה..

'שבת שלום ' אמרתי לקוסמטיקאית 'שנה אזרחית טובה ' היא ענתה לי ...
זה  מצחיק, מה הסיפור שלנו עם השנה האזרחית ?
יותם מחכה בכל שנה לחג המולד השנה הוא לא ביקש עץ אבל קיבל אחד קטן מצרפת , הוא נמשך לחגים הנוצריים במיוחד בגלל האסתטיקה הצבעוניות המתנות השלג ,לא בגלל תוכן (לא שיש תוכן,לא שידוע לי על יותר מידי תוכן ,נולד מת נולד נצלב ..)
השבוע הוא אמר שהיה מוותר על חג עברי לטובת חג נוצרי: " למשל ,אני מוותר על ט"ו בשבט ולוקח את חג המולד "
 בגיל חמש הוא רצה להיות צלבן ולכבוש שוב את ירושלים היה מסתובב ומצייר צלבים קטנים בכל פינה ועל הדלת של הבית .
מצד אחד יש לו זכרונות מהגטו ומצד שני הילד רוצה להיות נוצרי (כשאני חושבת על זה יש קשר בין הדברים ...)
אני מצידי מעלה תמונה מלפני חמש שנים עת בילינו יחד בשוויץ אבא אמא יותם ואני .
שיהיה ...

Wednesday, December 29, 2010

בלוג משלך

בלוג משלה - זה מה שאישה צריכה היום חדרים אין ,לכי תסגרי את הדלת לחדר משלך כששלושה ילדים משחרים לאמא מסתובבים בבית .
אצלנו בבית יש אפילו משרד קטן בקומת המרתף שבנתים (מאז הפסקתי להפגש עם לקוחות פוטנציאלים ולהרשים אותם בתמונות שבאלבומים ועל הקיר ) הפך מ'הסטודיו' ל'המחסן'..
אישה צריכה מקום משלה שבו היא יכולה להתבטא לכתוב לילדים שלה פתקים שישארו ברשת מקודדים ממתינים לרגע המתאים ,לחלוק עם נשים אחרות את היומיום היחודי המשותף לכולן
להעלות יצירות שלה -סיפורים מתכונים תמונות ומשפטים .
להיות ישרה עם עצמה בלי להזהר יותר מידי , כאן בבלוג שלך את יכולה להיות נודניקית להעיר לשפוט לבחון ולערער על כל הנחה מוקדמת .ולא יקרה נזק לאף אחד .
אישה יכולה לכתוב ולא לפרסם .לשמור לעצמה . ועם תמונות ...
אישה רוצה בלוג משלה מקום שאין לו גבול ,שכל מי שהיא רוצה יכול להכנס , היא יכולה לנווט את הדלתות הנפתחות לקבוע מי כן ומי לא , היא יכולה להכנס אל המקום שלה פעם בשנה או פעמיים ביום ואף אחד לא יספור ואף אחד לא יידע .
אישה יש לה בלוג והיא מטפחת אותו מקיימת איתו קשר אינטימי והדוק .
'האשה תשנה את צורת הרומן, אך לשם כך היא זקוקה לשני דברים: חדר עם מנעול והכנסה קבועה'
היא צודקת ,ורג'יניה וולף .
כבר ב1929 היא צדקה אחותנו הקופצת לנחלים .
אישה שיש לה בלוג יכולה קצת להתפרנס ממנו , (יש אחת אליקס מעצבנת במיוחד שחיה בפריז ומקבלת בגדים מכל הקוטורים שתצטלם איתם ותכתוב כמה הם נהדרים ..היא גם יפה וגם חיה בפריז )
יש הרבה חדרים של נשים שאני נכנסת אליהם בימים אלה , במקום להכנס אל האולמות המהדהדים של ערוצי החדשות והתקשורת אני מתעדכנת דרך אחיותי הנשים הכותבות בחדריהן .
ראשונה היתה רונית ממושבה חופשית שדרכה התחלתי לנסות לקרא טקסטים על גבי הצג ,לא היתה לי סבלנות אבל לדברים שהיא כותבת יש לי ..ועכשיו יש לי תיקיה מלאה קישורים לבלוגים של נשים אחרות
אישה כותבת בלוג לעצמה בחדר שלה בבית ומצטרפות אליה חברות חדשות ונשים זרות מדברות איתה על עצמן והן כבר לא זרות
הבלוג הוא פתוח לעולם והנוף הנשקף מחלונה מתגלגל באלפי חלונות בארצות אחרות
ורק לה יש את המפתח למנעול ולדלת שלו .

 ג'ורג' צ'רלס ברספורד צילם

Tuesday, December 28, 2010

לא רוצה לא צריך

הוא לא מגיע אנחנו מתמדברים (mitmadberim) חזיונות אפוקליפטיים של נביאי הזעם הסביבתיים כמו נראים בערך ככה :
ניו יורק שקועה בשלג אירופה משותקת השלג הרס לגויים את מפגשי חג המולד שלהם וליהודים גם.
ואצלנו 27 מעלות היום .
השבוע העלתי שוב את המעילים לארון הילדים , נמאס לי לראות אותם על המתלה בכניסה לבית עושים לי צפוף בעיניים מסתירים את התמונה היפה שעל הקיר מאחוריהם והכי מכל - תלויים שם כמו בדיחה עצובה שמחכה לפאנצ' שלה .
והיום , יום שלישי שלנו אנחנו מתארגנות לנסוע אל הים יותם מתקשר מבה"ס שאבוא לקחת אותו ואנחנו נוסעים שלושתנו לחוף האקוודוקט היפה .אחת עשרה ושלוש דקות .
אוטובוס תיירים כולם מצלמים ומצטלמים על רקע האקודוקט ,שני דייגים , זוג מבוגרים בסוודר וכובע הולכים דרומה על קו המים , שתי נשים בכסאות שדה מתקלים יושבות בנחת ואוכלות משהו מקופסה משותפת -זו יכולה להיות אני וחברה ..באמצע השבוע מתפנקות  .ילדה צהובת שיער וחיוורת רצה על החוף בחולצה ארוכה בצבע חלמון ומכנסיים קצרים לבנים היא נראית כמו קרחון מארץ אחרת יפה וזוהרת בשמש של דצמבר.
מגיעים אל קו המים .
המים הקפואים גורמים לנו לסגת הרחק מעומק הקרסוליים אחורה לעבר החול שרק ידגדגו את האצבעות . שוכבות על החול יותם בונה ערים מחול מוקפות חומה ובהן מבנים מרכזיים ובקתות קטנות - דומה כלכך למשחק המחשב שהוא אוהב .

שלושתנו חולקים לחמניה עם גבינה צהובה שהכנתי לו הבוקר כשהתארגן לבה"ס ,היא מתיבשת במהירות ברוח החמה .הזוג המבוגר פחות סוודרים עוברים צפונה .
אני שולפת מהתיק את המגפיים הורודות שלה שטרם נחנכו כיוון שלא היתה הזדמנות לשלולית עדיין ..אז הבאתי אותן אל הים שתוכל לעמוד בתוך המים במגפיים ולהתפעל מהקסם הזה איך האצבעות לא נרטבות , היא מתלהבת דוחפת רגליים מלאות חול למגפיים הזוהרות ואני נושאת אותה אל תוך המים והיא נגנבת ...
ולי נגמרת הסוללה של 'מצלמת תיק'.
בדרך הביתה מתפתחת שיחה על האקודוקט מאין ולאן ואיך בנו אותו יותם חושב שקבוצות של עבדים במקומות שונים עבדו עד שנפגשו ולא אותה קבוצה מצד לצד.
 תמר נרדמה.
אני אמרתי לו הבוקר - לא רוצה לא צריך לא תבוא בגשם וקור נעשה חורף בים ,אני לא נציב המים ולא יכולה לשנות אותך אז נעשה מה שאפשר .
לא הייתי רוצה להיות עכשיו בשלג ,יותר נעים חול חם וצדפים לבנים .
נחמד כאן .

Tuesday, December 21, 2010

מחייכת


הפיצה של איתי מזכירה לי את ארוחות הערב שאבא שלי היה מכין לנו
בצלחת הפכו ירקות וביצים לפרצופים מעוררי צחוק אבל לא רצינו לאכול אותם כדי לא להרוס...
ועכשיו ,כשהנכדה שלו מסרבת לאכול הוא מארגן לה חביתה עם ירקות.

Monday, December 20, 2010

צלליות האור



איזה קסם.
אתר שהתגלה לי במקרה ,אתר שבנה נכדה של סבתא שרה .
הסבתא שרה דנין יצרה תיאטרון צלליות , מקרטונים ומסריים וסליטייפ בראה עולם מלא קסם ,
יצרה והציגה לילדיה ולנכדיה ולנינים . לאחר מותה החליט ברק דנין הנכד להקים אתר ובו מחיה את עולם הצלליות המופלא.
בצהריי היום בעודי בוחשת את דייסת התירס לפולנטה שתהייה לארוחת צהריים ,שקעתי אל תוך האתר. התרגשתי והתאהבתי במשפחתיות הישראלית הפשוטה היקרה מפז ,בעברית הצחה עם מבטא קל של ארצות הקור ,בסבתא שרה האלגנטית שבתמונות מצולמת בתסרוקת גבוה אסופה ועל צווארון הגולף שרשרת פנינים דקה .הסרטון על הסבתא ועל הקמת האתר ריתק אותי וריגש.ההצגות כבשו את ליבי .
ריגשה אותי המורשת שהיא השאירה מבלי להתכוון ,כמה לב של סבתא אחת חכמה ואוהבת בונה סביבה קן של אהבה המתרחבת ומפיצה חום ,שנים לאחר שהיא כבר איננה דרך לבבות הנכדים והנינים על גבי חוטי הרשת ממסך המחשב אל ליבי .

http://www.tzlaliot.com/



Sunday, December 19, 2010

הלב גמיש

 כשהם מתוקים כשהם כועסים וגם כשהגדול מקלל אותי באבי אבי ..
להיות לצידם . לאהוב לתת לרגש שלהם מקום לפחדים לכעסים לשמחות לאהבות לקבל נשיקות וגם בעיטות רגשיות מידי פעם.
כשהיא מעירה אותי שוב ושוב בלילה כשהיא מפזרת את כל הנעליים בבית כשהם משחקים יפה יחד כשהם מבקשים את הזמן שלהם על המחשב כשהיא צועקת 'לה לה ' וחוטפת לי את העכבר כדי שאתן להם לשחק בטלאטביז .     
כל הזמן להרחיב את המקום שיש ולתת לאהבה להוביל.
ברור שאני גם צורחת כשאני מאבדת את השליטה , אני האמא ואני משתדלת להיות יותר בשליטה מהילדים .
ככל שאני מבינה אותם יותר אני מאבדת את זה פחות .
אמש ,כשכולם כבר ישנו שכבתי בסלון מול הטלויזיה צופה בסדרה חדשה,שניה לפני שכיביתי ,הבליח רגע אחד של אמת  וריגש אותי , כשהאמא מבינה שהילד שלה לא מתקשר איתה והיא צורחת עליו 'די כבר די '(היה שווה לחכות )די כבר לקושי לנסיון לחיות כאילו הכל בסדר הכל מושלם וזורם , היא מבינה שהילד שלה מיוחד היא רצתה שיהיה רגיל ולא גאון ולא מיוחד אבל אין לה ברירה אלא להבין , ולצרוח 'די' .
ומכאן והלאה עם קבלת החלקיות שבמושלם עם קבלת הילדים שלנו כמו שהם כל אחד עם השפיצים המיוחדים שלו ,אפשר להתחיל לאהוב גם את החלקים הקשים יותר לעיכול .
ללמוד מכל טעות מכל קושי ,באמת להקשיב ללב הנקי .
לעמוד לצידו כשהוא קורא למורה שהפילה אותו 'מטומטמת' להציב גבול מולו ולכבד את הרגשות שלו , לא להקל ראש בחוויה שלו .
ולראות שגם מי שעומד מולו נע על הציר של מחנק ונשימה מרווחת .לאמא וגם למורה מותר לטעות (אבל פחות ממה שמותר לו )
ואני מה?אני כאן האמא שומרת מחנכת מציבה את הכן והלא במקומות המדוייקים לאותו רגע ואוהבת ללא
תנאי ללא סוף

בתמונה: עלים מהערוגה שלנו

Wednesday, December 15, 2010

קלמנטינות על הדשא - פוסט קצר מפאת קוצר זמן..

צילומים לgirlish שלושה שבועות כמעט חיפשנו וילה ,היתה אחת על הכוונת בבני ציון עם בריכה ארוכה וצרה וקירות בטון חשוף ,לא הסתדר חשבנו סטודיו ,חשבנו איפה נמצא בית אחר ...
בנתיים בא הגשם שטף את החצר המאובקת  שלנו וצבע הכל בירוק רענן.
בוקר יום ראשון ,רונית יצאה מקפה בוקר אצלי עמדנו והסתכלנו במרבד הקלמנטינות 'יש לכם סט צילומים' היא אמרה .
בשלישי בבוקר השמש זרחה וצילמנו .
יומיים של צילומים עם נשים העלו בי מחשבות על איך אפשר לעשות את הדברים אחרת .
אבל כבר ערב יום רביעי וצריך להתארגן לארוחת ערב וקיפול את המחשבות האלה אני כבר אסדר אח"כ. 
בנתיים כמה תמונות :






בואו להיות חברים בפייסבוק

Sunday, December 12, 2010

פייטה בספייקה (2006)


עשיתי גוגל למונחים האלה כדי לתת כאן קישורים אבל זה עשה לי דיכאון .

Friday, December 10, 2010

קוראים כותבים

מרגש אותי לראות בנתונים הסטטיסטיים שיש לבלוג קוראים מכל מיני מקומות בעולם
למשל קרואטיה (ממש עכשיו מישהו שם קורא אותו) וגם מקוסטה ריקה (ואוו איזה כייף לך קוסטה..כל מקום שמתחיל בקוסטה נשמע לי מקסים ) ויש את אלה שאוכלים טוב באיטליה ומתלבשים חם בבריטניה ..וכך הלאה עם רשימת החלומות והדעות הקדומות שלי על מקומות בעולם.
סקרנית לדעת מי זה שם שיושב באיזה מקום רחוק וקורא בלוג של אישה שהוא לא מכיר(סביר להניח)
בעידן הפיסבוק לא לראות זה ממש מעלה את רף הסקרנות .
כווית - מי קורא עברית בכווית???



שבת

לילה אחד חשבתי שאני צריכה לתעד דקה אחרי דקה ערב אחד ,יום אחד בחיי,לראות כדי להאמין לעצמי בעצמי.
למחרת קראתי שיש פרוייקט אינטרנטי מתרקם:שעתיים ביום אחד. שש עד שמונה 'שש,בדיוק חוזרים מההצגה בתאטרון שמעבר לחצר השכנים ' 'יהיה חשוך לצלם בחוץ את ההליכה חזרה ..' בשש כשבאתי לאסוף אותם מההצגה התבאסתי שאין לי מצלמה כי מסתבר שהפסדתי הצגה מצחיקה מאוד,ברבע השעה שהייתי שם לא הפסקתי לצחוק כולה 'פרדיננד הפר..' נהיתה הופעת סטנד אפ מצחיקה ביותר .
 אמא של יהונתן החבר של איתי שהזמנתי להצטרף אליו להצגה מתקשרת היא מחכה ליד הבית 'אנחנוכבר באים' שולי מתקשר 'איפה אתם?' 'בחצר של הנס חוצים את הכביש אנחנו בבית ' נכנסת הביתה ונזכרת שלא צילמתי . 
מתחילה לצלם הבית הפוך שש בערב זו השעה הכי לא פוטוגנית והכי קשה ביום .
מצלמת ואוספת :גרב, סווטשירט ,חולצה ,נעליים, נעליים (זה השגעון של תמרי) פאזל מעץ, קוביות ,פליימוביל וכל זה רק מהסלון...מצלמת ארוחת ערב, מצלמת קיפול, הולכים למקלחת מגלה שיותם כיסה את עצמו בקעקועים של קבוצות כדורגל, מצלמת ,מנגבת מלבישה שולי מספר סיפור מכינה בקבוק 'לכו כבר לישון' ..ונזכרת שהערב יש האח הגדול (ישששש....)בתשע וחמש דקות קורסת על הספה אין לי כח להרים את השלט ולהדליק את הטלויזיה.
זה היה שש עד שמונה יום רביעי.

בחמישי בבוקר מקבלת הודעה 'אל תשכחו היום בין שש לשמונה לתעד...' 'היום ? זה היום לא אתמול ??? סבבה !!!

יום חמישי שש בערב :
חזרנו מבנימינה הילדים ואני,במטבח מחכה לי חבילת חמאה 200 גר' מסתכלת עלי כבר שבוע מחכה להפוך לעוגיות טחינה. 
יאללה מתחילה ללוש את החומרים,במקביל הבנים מבקשים לראות 'ביפביפ' בטלויזיה תמר רוצה 'טלטאביז' תסתפק ב'רואד ראנר' . 
לשה לשה מחליטה לעשות מהבצק נחשים להקפיא ולחתוך עיגולים, מכינה לתמר דיסת קווקר עם תפוח וקינמון כי היא רעבה ובוכה... 
שולי נכנס 'אבא !!' כולם רצים אליו .
מכניסה אל הפריזר ארבעה נחשי בצק ,מגישה לתמר את הדייסה שכבר התקררה מזמן והיא צורחת מרוב רעב.. שולי שותה קפה תמרי אוכלת הבנים בטלויזיה .
ואו,שלוש דקות של שקט.
מתחילה לקצוץ בצל ,שולי והילדים משחקים בחדר., 
הוא מתחיל לאסוף :גרביים ,חולצה, סווטשירט ,נעליים,נעליים ,נעליים גרב, פאזל עץ ,פליימוביל,קוביות וכל זה רק מהסלון...
'בנים בואו לערוך שולחן' 'אוף אנחנו עבדים בבית הזה ' 'חכו חכו כשאני אתחיל לתת לכם עבודות פרך'
עורכים את השולחן :שלוש צלחות וסכין ומזלג אחד..תודה רבה ,מוסיפה שלוש צלחות וסכו"ם לכולם.'אמא יש לי בשבילך הפתעה' יותם מגיע עם מעטפה בשבילי אני פותחת -בפנים דף מקופל פותחת אותו 'בוווו' כתוב שם הפתעה !'תשעה בדצמבר עבדתי עלייך! 'ליותם יש הומור מיוחד כמו לבוב ספוג..
מוציאה מהפריזר את נקניקי הבצק, 'קקי' תמר אומרת ומצביעה עליהם זה באמת נראה כמו קקי ..חותכת עיגולים יפים.
(רעיון מצויין להקפיא קקי לעיגולים) מכניסה לתנור שתי תבניות מלאות עוגיות 180מעלות עשרים דקות .
ארוחת ערב :הבצל במחבת מצרפת אליו ירקות ממה שהיה במקרר (חייבת לעשות קניות ) וכמה שהיו בפריזר עם חצי פחית חלב קוקוס יהיה מזה משהו טעים .
טוסטים עם גבינה צהובה ,חביתה ומלפפון לבנים ,מקושקשת לתמר ,מחממת מרק אפונה מאתמול בשבילי ,הירקות שבמחבת יחד עם אטריות שבישלתי שלוש דקות במים רותחים לשולי ולי .
מתישבת לאכול .
'מה נשרף?'שולי שואל .העוגיות ,זהו הלכו חמישים עוגיות קטנות מחמאה ,טחינה מלאה אורגנית  ושלוש כוסות קמח מלא ...ססאומו .
אני עוצמת עיניים ומנקרת ליד שולחן האוכל ,שולי מציעה לקחת את הילדים לקיבוץ לשישי שבת שאני אוכל לישון ...נשמע מתוק  'תהיה סופה אני לא בטוחה שכדאי שתהיו על הכביש במזג אויר כזה ' מתחילה עם החרדות שלי..'אני אכין לנו תבשיל בשר עם ירקות שורש ויין, ועוגיות חדשות ,ומרק בצל או עגבניות לשבת ..ולילדים שניצל'..אני מפהקת .
בסוף הארוחה איתי רוצה לכתוב מילה על המקרר הוא מחטט בקופסת האותיות וכותב
שבת .
אוי, שבת שתבוא כבר האהובה .

*לפרוייקט שש עד שמונה ב'אמהות אובדות'


Thursday, December 9, 2010

עונה חדשה תגיע בקרוב

לא יורד במקלחת רק עם אצטון


הסופר גול נכנס אל חיינו בסערה וסחף איתו הכל...
בהתחלה שנאתי את הקלפים הקטנים המטופשים עם התמונות הגרועות של שחקני כדורגל ישראלים שברובם המכריע לא יודעים לשחק , לא יכולתי לסבול את המיסחור המטורף שנלווה אל אוסף הקלפים ה'אסים' של מקדונלד של נט גיימס של כל מיני חברות מסחריות שרק אצלן אפשר לקנות אס והשרשרת הסחטנית נראתה כאין סופית .
כשהבן שלי התקשר יום אחד למספר טלפון שמופיע בחוברת הסופר גול ,מסר פרטים אישיים וחיכה לי שרק אתפנה אליו ואתן לו מספר כרטיס אשראי 'הם מחכים שאתקשר שלא יגמרו הקלפים..' רתחתי .
ואז הסברתי לו ושיתפתי אותו בתחושה שלי שהם נכנסים לי אל הארנק אל הבית מצליחים להגיע קרוב מידי אל הילד שלי ואני לא ידעתי אפילו.
קבענו חוקים ברורים - חבילה בשבוע ביום חופש של אבא ,חבילה מסבתא כשהיא באה לבקר ,ואם הוא רוצה להוציא את חמשת השקלים השבועיים שלו על חבילה -שיבושם לו.
וכך הזמן עבר אוסף הקלפים שלו גדל ובמקביל הילד נעשה מומחה לכדורגל עולמי :הוא מכיר קבוצות, ארצות ערים (וגם חברות מסחריות כמו אדידס..)הוא מבין שלא תמיד אפשר לנצח ושהדברים יכולים להשתנות אפילו אם אתה בטוח שאתה החזק שהולך לנצח ,הוא בחר שתי קבוצות אחת בארץ ואחת באירופה לעודד ולאהוד ויודע שיש לו חברים ומשפחה שאוהדים קבוצות אחרות וזה לא מפריע לו לקיים איתם שיחה על כדורגל או ללכת יחד למשחק . הוא למד לשיר שירי עידוד לעשות 'גל' ביציע לפצח גרעינים שחורים (וגם לשיר על הקבוצה השניה שהיא זונה ..אבל בפעם הראשונה שהוא שר את זה בשמחה והתלהבות עצרנו אותו,המתוק התמים ,והסברנו לו שאת המילים האלה אנחנו מעדיפים לא לשמוע ממנו)
הוא איבד כמה פעמים את אוסף הקלפים והתמודד עם האובדן הקשה .
את לוח הכפל של 5 (מחיר של חפיסת קלפים) הוא למד מצויין ויודע לחשב כל דבר ב'כמה חבילות קלפים אפשר לקנות בסכום הזה..'ולחשב שמחיר של חולצת אדידס כדורגל מקורית אחת אפשר לקנות מאה חבילות קלפים שזה שש מאות קלפים..
בבה"ס שלו מתקיימת בורסה לקלפי סופר גול יש שם אוספים משותפים עם חוקים של הצטרפות ופרישה ,תחרויות נצחון והפסד,יש להם שיטות לחישוב ערכם של קלפים שונים ,ויש חברויות חדשות ושפה משותפת עם ילדים אחרים.
דרך הקלפים קבענו סדרים וגבולות :מתי אפשר להביא אותם לבה"ס ומתי לא ,הוא יודע שעם אח שלו הקטן אסור לו לעשות קרבות על אמת והחלפות בלי החזרות,והוא לומד להכיר את היצור החמדני שגר אצלו בפנים -ולהתמודד עם היצר .
בחנוכה הדוד אייל הביא להם מתנה - קופסה של 100(!)חבילות קלפים הישר מהמפיץ הראשי , הילדים לא ידעו את נפשם מרוב שמחה ואושר ממש איבדו את זה לכמה דקות ..ועכשיו הוא השלים סדרת קלפים ויחד לקחנו את המעטפה שהוא הכין והלכנו אל הדואר לשלוח 'דואר רשום או אקספרס?' (הוא למד שיש סוגי משלוח שונים..)
בקיצור - באתי לקלל ויצאתי מברכת.
מברכת את הילד שלי שמלמד אותי על חשיבות המידה והמתינות (גם כשאני ממש מתעצבנת ממשהו) ,על היכולת שלו ללמוד מכל דבר שהוא עושה ,על פתח תקשורת נוסף שהוא יצר איתנו .
בשנה שעברה אלה היו הגוגוס השנה קלפי סופר גול ,אם נזכה באיפון הוא ייתן לי לשחק ב angry bird
ולסיום ציטוט של איתמר החונך שלו : 'האופנות האלה ,לפעמים נראה כאילו אין להם סוף אבל בקרוב תסתיים העונה..ותבוא עונה חדשה '
ואני מאחלת לעצמי שפעם גם אני אמציא איזה פטנט שעולה כלום לייצר ומכניס המון כסף...


Tuesday, December 7, 2010

ומותר לאהוב

דווקא אתמול כשהעשן עוד עמד בארץ , הגיע יום מסיבת החנוכה בגן .
חג חנוכה עדיין לא נגמר, ובכל יום בהדלקת הנרות המילים 'שעשה ניסים ' כבדות לי על הלשון מתגלגלות כמו גחלים בפה.


(אנחנו נוסעים אל הגן פעמיים ביום בכביש של בית העלמין ,מימין הקברים הישנים משמאל החלקה החדשה ,'השכנים השקטים שלנו'  , זה תמיד מוזר לנסוע ולראות את הקהל מתפזר או מתאסף ,אתמול נמנעתי מלהביט . אספתי את הילדים מוקדם סגרתי את החלונות בבית ובכל זאת שמענו את הקהל שהגיע אל ההלוויה .
שעתיים אח"כ באותה הדרך נסענו אל המסיבה. בלב כבד.)

'מעבר חד' קוראים לזה בחדשות .

בדרך אל הגן איתי רץ וקיפץ מוביל אותנו בבטחון בשבילי הקיבוץ .
צילמתי אותו בחושך  מקפצץ בעליצות
 

התישבנו
ונכבשנו בשמחת הילדים ,בשמחת חג האורים .
('אני לא יכול לראות אותו עם חולצה של הפועל' אומר לי אבא שלו )
הילד  לא ידע מה לעשות עם עצמו מרוב התרגשות ושמחה הוא לא הפסיק לשיר לרקוד לשחק ולעשות פרצופים מצחיקים ,הוא היה כולו אור .
נדבקנו בשמחה שלו הטהורה המתפרצת.
הפעם -פוסט אישי לגמרי עם תמונות הכי פרטיות ...
הפעם אור יקרות של שמחת הילדים  .
הילדים שלנו הילדים שלהם ההמשך כח החיים , נס .






 
האמנם

לאה גולדברג

האמנם האמנם
עוד יבואו ימים
בסליחה ובחסד
ותלכי בשדה
ותלכי בו כהלך התם

ומחשוף ומחשוף
כף רגלך ילטף
בעלי האספסת
או שלפי שיבולים
ידקרוך ותמתק דקירתם

או מטר ישיגך
בעדת טיפותיו הדופקת
על כתפייך חזך צווארך
וראשך רענן
ותלכי בשדה הרטוב
וירחב בך השקט
כאור בשולי הענן

ונשמת ונשמת
את ריחו של התלם
נשום ורגוע
וראית את השמש
בראי השלולית הזהוב

ופשוטים ופשוטים
הדברים וחיים
ומותר בם לנגוע
ומותר לאהוב
ומותר ומותר לאהוב

את תלכי בשדה לבדך
לא נצרבת בלהט
השרפות בדרכים שסמרו
מאימה ומדם
וביושר לבב שוב
תהיי ענווה ונכנעת
כאחד הדשאים כאחד האדם



Friday, December 3, 2010

אחים ,שרפה.

בצהריים כשחזרנו מבה"ס עצרתי בשביל והראתי ליותם את העשן ,הוא הסביר לי מייד שיודעים שזה עשן ולא ענן לפי הכיון שלו הסמיכות וזה נראה לו דומה מאוד להתפרצות של הר געש. למען האמת הוא רצה להתקשר לחברים שלו להגיד שיש התפרצות של הר געש..המראה היה מרשים מאוד וצילמתי , אחת בצהריים עוד לא ידעתי כלום רק שיש שריפה בכרמל לא יותר מזה לא חשבתי שמשהו יוצא דופן בעוצמתו.


אח"כ בארבע כשאספתי את איתי מהגן חגית אמרה לי שההורים שלה גרים באיזור והם אומרים שזה נראה כמו סוף העולם וכמה זה עצוב,וחשבתי שזה באמת עצוב ועל כל החיות והעצים שנשרפים. לא ידעתי עדיין כלום על האנשים ששם. אח"כ מסיבת חנוכה בבה"ס .במגרש החולי ניהלו ילדי הדמורקטי מלחמה מאובקת  שנראתה לי כמו סצינה מבן חור , קרבות של יהודים נגד יוונים ,נוצרים,רומאים,צלבנים ,וגרמנים...'אתה צלבני או יהודי ? ' שואלים ולפי התשובה מחליטים אם לתקוף או לשתף פעולה...ישבתי עם יפעת על המדרכה דיברנו על משפחה על אהבה על הדברים שעושה והדברים שאומרת ..
בשבע חזרנו הביתה ,שולי אמר לי 'עצוב מה שקרה ' שאלתי אם עדיין השריפה ממשיכה, והוא עידכן אותי בפרטים ..ברגע האוירה העליצה השתנתה אצלי ,אכלנו ארוחת ערב סימנו לסדר ולארגן הכל 'כי כשהנרות דולקים לא עושים עבודות בית..'  והדלקנו שלוש חנוכיות ,שרתי עם הילדים ועם ארבעים נשמות שעלו באש אל השמיים .




אחרי שהילדים הלכו לישון הדלקתי טלויזיה ושכבתי מרותקת אל המראות , לקראת חצות יצאתי להאכיל את הכלב ,הרמתי את המבט אל האופק ונחרדתי לראות להבות מתנענעות על הרכס . פחד עתיק הרעיד את הלב , כמו חיה שרואה אש ,פחד ישן ומוכר .כמה גדולה התופת צריכה להיות כדי שתאיר את שמי הלילה משם עד לכאן .
לא יכולתי לישון כאילו ההמתנה שלי מול האש תשמור עליה בשליטה,כאילו אם אעזוב את משמרתי העולם יעלה כולו באש.
ובחדר שלנו קולות נשימה של שלושה ילדים עולים ויורדים ישנים בבית שלנו בחדר שלנו בשלום ובשלווה. בחוץ תופת בפנים שינה .




Sunday, November 28, 2010

בית ,ספר,מחשב

יום ראשון בבוקר
קשה להתעורר .
בד"כ הבנים קמים לפני מעירים אותי בסביבות שבע ואנחנו מתארגנים לגן ולבה"ס .
הבוקר יותם שוכב מתחת לשמיכה ,לא רוצה לצאת.
אני שאוהבת לישון ומאמינה ששינה יפה לבריאות לא ממהרת להעיר אותו ולנער אותו מהחלום.
הוא מגיח ושואל ' אני יכול יום חופש היום?' ולפני שאני מתעצבנת אני עונה לו שכבר היה יום חופשי שלשום ושלא מתאים לי היום כי אני חייבת לעבוד ובכלל...והוא בשלו 'אני רוצה להשאר בבית' ,מסתכלת על דף המערכת שמורכבת בעיקר משיעורים שהוא בחר ללמוד ומשני מקצועות "ליבה" ..רשומה בכתב ידו על נייר שהורדנו מהאתר של 'דוד אריה' : שעתיים חשבון ושעתיים עברית ,איתמר החונך ביום חופש ויואב החבר באילת ,תלוש ולא מעוניין ..הבנתי את התמונה.
 לא רוצה בכח "בסדר אתה יכול להשאר אבל אין טלויזיה ואין מחשב ויהיו לימודים לפי המערכת" ..."אין מחשב בכלל??"  " יהיה כמו תמיד -אחרי הצהריים ".. " טוב"  .
חזרתי מפיזור הקטנים ,אכלנו ארוחת בוקר ויום הלימודים נפתח קודם שישה עמודים בחוברת החשבון : הוא מתחיל כשיש קושי קורא לי ואנחנו פותרים יחד את השאלות,על הדרך מחפש במילון את המילה 'אסטרטגיה' כדי להבין למה מתכוונים כששואלים אותו ‘מה האסטרטגיה שלך לפתרון הבעיה ?’  ..‘להשתמש במחשבון ‘ הוא עונה בכתב יד…בעיה בחוברת של 'אוסף בולים' הופכת מיד לאוסף 'קלפי סופר גול' מייצר אצלו עניין והופך את תרגיל החשבון רלוונטי לחייו ..מעדני חלב אנונימיים על מדפי הסופר הופכים למילקי וניל ומילקי שוקולד, והוא מצליח לפתור את התרגילים .
 סופר, מתכנן, מפרק,מֶחשב בראש, ואז מעתיק לדף משובץ. 
תחושה של הישג ושמחה ממלאת אותו ואותי.
אח"כ הפסקה של רבע שעה הוא מבקש ממני לזמזם את המנגינה של yellow submarin שהיתה פעם הצילצול בבה"ס שלו (והוחלפה באסיפה ל'שוטר מבוורלי הילס')יוצא לשחק בחצר ..
'נו אמא נגמרה כבר ההפסקה?' ואני פוצחת בַשיר .
החלק הבא - משחקי חשבון 




















יש אתר שב'משבר חשבון 'הראשון מצאתי ,והפך ללהיט בבית : משחקי חשבון בעברית באנגלית (מספרים הם מספרים גם באנגלית) אני מחפשת את האתר "אמא,זה נמצא במועדפים" הוא קורא אלי מההפסקה ..  
בוחרת  משחקי כפל הוא משחק ופותר וקצת נאבק אבל צולח את המשחקים ,אח"כ בוחר לעצמו משחקים שבהם קל לו יותר ,מה אכפת לי?הילד נהנה ומשכיל בו זמנית...
אני רואה ומבינה שהוא חושב אחרת, הוא רואה אחרת את הדברים ,חשבון יושב אצלו בראש בנקודת הסתכלות שונה ממה שבבה"ס מלמדים. הוא מעדיף לחשב בראש הוא מחבר מספרים במקום לזכור את לוח הכפל בע"פ ומיד פעם הוא נתקל בחישוב שכבר מכיר ואומר "אה את זה כבר עשיתי פעם אני יודע את התשובה" מה שנקרא לומד בע"פ אבל בדרך שלו.
מה שהיה אתגר שנוא הפך למשחק של שנינו .
במקום מאבק הנחתי לו ולחשבון והנה עברו שבועיים והוא חוזר אל התרגילים .
עכשיו הפסקה גדולה הוא יוצא אל החצר להאכיל את התוכים ולשיר .
שיעור עברית. בעברית קל לו הוא לומד חומר של כיתה ה' וגיאוגרפיה במקום עברית של כיתה ג' .
הוא עובד בחוברת על מניה נכונה של זכר ונקבה ,כותב מאמר קצר בנושא ומתאמן ומשתפר מאוד לשמחתי הרבה, ואח"כ יוצא לשעת קריאה 'מטילדה'הילדה המחוננת והלא מובנת  (למרות שלדעתו כבר אין שם קטעים מצחיקים ..אחרי השיא של הדבק ורוח הרפאים ..).שעת קריאה אצלו לעיתים קרובות זו שעת בליסה של ספר או שניים.


חבל שצריך לחצות כבישים בדרך אל הספריה הייתי שולחת אותו לשם לשעור עברית...
והבוקר הזה שכמעט עלה על דרך הכעס והמריבות נותב למשחק ללימוד מאהבה .
אני מסבירה לו שככה זה "הום סקולינג"..האמת - אם לא היה העניין החברתי הייתי משאירה אותו בבית שילמד לבד ,הוא עושה את זה כלכך טוב.


אני עובדת והוא גם - פורטרט עצמי 

מתנה לאישה בת 40

הילה היא בת דודתי , אמא שלה ואבא שלי -אחים.
עמית בן זוגה של הילה התקשר אלי הוא רוצה להכין לה הפתעה ליום הולדת  .
יש להם שני בנים תאומים בני 8 והילה בשבועות אחרונים של הריון , בת 40 . אין מה להגיד האישה גיבורה,הריון בגיל ארבעים זה לא פשוט , אחחח נשים נשים אמיצות וחזקות אפילו כשנראות שבריריות כמו איילה .
הוא הביא אלי דיסק מלא תמונות חשבתי מה לעשות וזה מה שיצא : 
הדפסתי את הקולאז/ על קנבס בגודל 50/70 ס"מ שיהיה מקום על קיר פנוי ושלחתי עם שליח עד לעבודה של עמית, הוא התקשר נלהב מהתמונה ורצה להזמין אחת גם למשרד...
משפחה יפה ואישה יפה , שיהיה במזל טוב ובהצלחה .

*עיצוב והפקת אלבומי תמונות וקנבסים מיוחדים , מהתמונות שיש לכם בבית או כאלה שאני אצלם 
לפרטים והזמנות 0522454032

Wednesday, November 24, 2010

עין יפה ..צילום נשי

את רעות אני מכירה מאז שהיתה תינוקת עם עיניים ענקיות , הייתי עושה לה ביביסיטר ,בבית של הוריה שהיה מלא עציצים וחפצים יפים . אמא שלה עידית פגשה אותי בחנות שלה נכנסנו לשיחת חולין ואז היא סיפרה לי שרעות שונאת מצלמות .מסיבות שונות ואישיות היא פיתחה יחס של טינה כלפי המצלמה ועידית היתה רוצה לתת לה במתנה סשן של צילומים שישקפו אליה את עצמה האהובה . מייד הסכמתי לרעיון אני כלכך נהנית לצלם נשים ולתת להן את הזמן והתהליך לקבל את עצמן כפי שהן משתקפות בעדשה ובעין האוהבת שלי .
רעות התרצתה ובאה . ראיתי לפני אישה מהממת מלאת חיים וחיוניות דעתנית בליינית שאוהבת לרקוד להביע את עצמה ויש לה מה להביע . רעות שמה דיסק שהיא הביאה מהאוטו ועם המוסיקה האהובה עליה התחלנו בצילומים ,התהליך היה איטי היא באמת שונאת מצלמה ..ואני ככל שהתקדמנו בצילומים יותר התלהבתי ממנה וממה שהיא מביאה לצילום . נשית בסגנון צועני צבעונית בשיער מתולתל ותנועה בגוף .
זה היה בשישי בבוקר ,לא התאפקתי ובשבת כבר העלתי עבורה א התמונות לאתר שלי .התגובה לא אחרה לבוא .
רעות היתה מאושרת מהתמונות ומהשתקפותה בהן היא אהבה את עצמה ואת צלמה ולא יכלה להתאפק לראות אותן מודפסות.
אם לא היתה לי תקלה במחשב הייתי יכולה למצא את המייל הנרגש שלה ולהעתיק אותו לכאן.
איזה כייף זה !

להיות חלק ממשהו טוב .


Monday, November 22, 2010

תמונות חדות

הייתי בערך חמישה חודשים אחרי לידה , חשבתי שהגיע הזמן להתחיל להתעמל ולנסות לחזור למה שהייתי(מבחינה חיצונית ..) בזמן שסיכמתי עם עצמי את המחשבה ובחרתי בפילאטיס ,הטלפון צילצל ועל הקו היתה נורית מדריכת פילאטיס.
היא התקשרה להזמין  ממני צילומים של המכון שלה בגבעת עדה .
לאחר פגישת הכרות  , קבענו יום לצילומים .
בבוקר הצילומים הבנתי שאין מי שישאר עם תמרי בשעה שאני מצלמת.
העמסתי אותה יחד עם הציוד ,ונסענו לצילומים .
את תמר הרכבתי עלי לאורך כל זמן הצילום במנשא הקסם שלנו יאמו שלא ברור לי כלל מה הייתי עושה בלעדיו ...
הבנות התאמנו ואני הסתובבתי בינהן וצילמתי .
אני אוהבת להסתובב ולצלם אנשים או מקומות עבודה שלהם , יש אופי ואווירה במקום ואני אוהבת להרגיש אותם ולקלוט אותם בתמונה.
המקום הזה כמו הפילאטיס שעושים בו - מדוייק מעוצב חד ומאתגר את הגוף .
התמונות יצאו כאלה גם -חדות מדוייקות והמראות שמחזירות אל המתעמלות את דמותן שמשתקפת בהן כדי לראות האם את מדייקת בתנועה. אני נמנעת ממראות בעיקר כשאני רוקדת או מתעמלת כי זה מבאס אותי לראות דברים שאני לא רוצה לפגוש ..כמו בטן שנוזלת מהמכנסיים או תנועה עקומה .
אחרי הצילומים נמלאתי אמביציה להצטרף לפילאטיס ..החזקתי מעמד שני שיעורים . נהנתי בשעור אבל כאב לי אח"כ . לפני חודש כשנסעתי לתקן את המחשב שלי פגשתי את התמונות שלי כפוסטרים ענקיים שמכסים את חלונות מכון פילאטיס בחדרה. שמחתי לראות שהן משמשות את נורית ,הייתי גאה בתוצאה .
ובנתיים , אני לא עושה שום התעמלות ... 










Wednesday, November 17, 2010

silver screen


פעם לפני הרבה שנים הייתי רק אני , בדירה שכורה בתל אביב. היה לי הרבה זמן מסך ,בהיה אדישה באירועי העולם שסביבי .תוכנית טלויזיה אמריקאית משנות ה50 על נימוסים והליכות, הוקרנה משום מה באחד הערוצים ואני נדלקתי - הכל היה שם מאוד ברור מה כן ומה לא איך בחורה טובה צריכה להתנהג , היו שם משפטים מאוד החלטיים שעשו לי קצת לצחוק וקצת לרצות להאמין שאפשר להיות בחורה טובה שעושה את הדבר הנכון ..וללמוד הכל מהטלויזיה .


                                       









הצבתי מול הטלויזיה מצלמה על חצובה וצילמתי תוך כדי צפיה  .
ומאז פיתחתי הרגל כזה - לצפיה דרך מצלמה וככה צילמתי במשך כמה שנים . עבודות לעיתון ,צילומים של אירועי מיוחדים ,הלוויה של נסיכתי דיאנה ,פיגועים ,ראיונות , והרבה הרבה סרטים בשחור לבן.
פעמיים ביום הקרינו בערוץ הסרטים - סרטי אהבה ישנים בשחור ולבן ,מעולם שהיה הרבה יותר שחור לבן מהיום . היה אהוב היתה אהובה היו צרות והיה סוף טוב.


הלב שלי היה פחות גמיש אז  שבור ועייף וחשדן .אביתר בנאי הוציא שיר : 'צריך להפסיק לשקר בטלויזיה על אהבה' הוא אמר במילים מה שהתמונות שתקו .
את אלפי הפריימים שנאספו פיתחתי ושמרתי באוסף תמונות .

חודשים ארוכים עבדתי בחדר חושך עם אמולסיה צילומית חיפשתי חומר שיתאים להדפסה ובחרתי באלומניום . ובסוף ביחד עם המילניום שהתחלף(אמרתי שזה היה מזמן)
היתה תערוכה מוכנה . רק לא היה איפה להציג אותה .
התחברתי אל סינמטק תל אביב כי היה לי קל לגשת אליהם בלי לפחד מגלריה אמיתית .
היתה אחלה תערוכה כולם באו והרבה אנשים רצו לקנות את העבודות וגם קנו ..
התעסקות של שנים מצאה תימצות מדוייק ונכון . הכל התחבר ,אפילו מצאתי אהבה.


לפני שנה , הוצאתי את התמונות שנשארו מהתערוכה ותליתי אותן בבית שלנו .
מעל הכיריים תלויה 'היי אישה טובה ורעיה למופת' ליד המחשב בפינת העבודה מסתכלת עלי מרלין מונרו ואומרת 'לא חכמה כלכך'
וליד הדלת בצאתי ובשובי אל  הבית שלנו יש מסר אחד שחוזר ומזכיר : '
כשהאהבה נכונה הכל נכון' -'אמת לאמיתה'










 



Friday, November 12, 2010

ערוגת סתיו

מחר חמסין היום נעים .
לוח השנה אומר  סתיו איתי אומר חשון יותם אומר נובמבר ,אני תופסת חלון של זמן שישי אחה"צ - הגיע זמן לשתול.
קניתי מעמליה ,אמא של הגינה הקהילתית ,שתילי חורף .
שבוע הם שהו בעציץ במטבח התחזקו והצמיחו עלים .
והיום שתלנו אותם
חפרנו בידיים בקומפוסט הביתי ,השקנו וכיסינו בשמיכת עלי שלכת  .
אח"כ באמבטיה משותפת שטפנו את הבוץ מהרגלים .

ואני מתפללת לגשם ולעוד דבר : שהפעם לא ימותו הצמחים ..
שאזכור להשקות בזמן, שהאדמה תהיה טובה ,שהחרקים יחפרו תעלות איורור ויהיו לנו חסה כרובית ברוקולי ועלים ירוקים לסלט .

Tuesday, November 9, 2010

שיעור בחשבון ונשימה

הגענו לכיתה ג' ופתאום יש שעורי חובה ופתאום שיעורי בית והילד מפריע בשיעור והמורים מורים כמו בבה"ס שהייתי בו ילדה , ופתאום אני מוצאת את עצמי עומדת בתחתונים בצהרי היום צועקת על הבן שלי בטון פיצ' גבוה כלכך שתיכף אני אתפוצץ.
והכל בגלל שיעורי בית .
אני מתעצבנת ומייד מצטערת שאמרתי שאזרוק את הספרים לפח שלא יילך יותר לבי"ס .
חצי שעה לפני כן בשקט ובשלווה הבטחתי  לו שאני איתו באש ובמים ,והסברתי שכדי לשנות את המערכת צריך לפעול מבפנים ולא להפריע בשיעור גם אם משעמם לו. ומשעמם לו .והוא שונא חשבון חושב שהוא טיפש ולא מבין.
התיסכול שלו מדביק אותי והופך לכעס, אני מתנצלת על הצעקות ומבקשת להתחיל מחדש .
הוא מכין לנו משחק קופסה שהוא חושב שאני אוהבת ואנחנו משחקים ולא מדברים על שיעורי בית בחשבון .
אני מרגישה מתוסכלת וכועסת , הפכתי לשוטרת שיעורי בית לשוטרת נוכחות בשיעור ,ולא לשם כיוונתי ולא רציתי להגיע למקום הזה.
לקח למורה שלנו מכיתה א ב שנתיים להראות לנו שאפשר לסמוך עליו שיש לו מידה וחוש ללמוד בקצב ובאופן שהוא רוצה . וכלכך הייתי מאושרת וגאה בבה"ס הליברלי ,בילד שמלמד אותי שגם מחוץ לשיעור הוא לומד .
ועכשיו  כולם באותה חוברת באותו עמוד .
ואני מתפרצת עליו כשבעצם מה שאני באמת רוצה לעשות זה להתנער ולהתחיל הכל מהתחלה .
ואז אני מוצאת לוח שבו הוא עשה לעצמו תירגול חשבון והוא אומר לי 'אמא הבנתי כל מה שהייתי צריך לדעת זה מה זאת אומרת תרגיל כפל'
מקבלת שוב חיזוק למה שהאמנתי בו כל הזמן : בית ספר דמוקרטי -זה כן מתאים לכל ילד ,זה כן צריך להיות חוזה של כבוד בין הילד המורה וההורים,לא צריך להיות בכפיה ,כל אחד בקצב שלו , עם הרבה כבוד והדדיות ,עם בחירה ואחריות ומחויבות .
'אתה רואה'אני אומרת לו אחרי כמה דקות כשאנחנו מחובקים 'לפעמים צריך להגיע לקצה של מריבה להוציא את כל הכעסים החוצה כדי לעבור למקום חדש של הבנה'


Tuesday, November 2, 2010

ים שלנו

בכיכר לפני הקיבוץ אני מרגישה ששוב עולה לי הלחץ 'האם השומר הרע יעצור אותנו בכניסה?' 
מתרגזת על עצמי .
אחרי שנים של כן ,היה 'לא' אחד מגעיל ומאז בכל פעם שאני מתקרבת אל השער ,הבטן שלי מתכווצת קצת.
'ססאומו ,מה אני רוצה ?ללכת עם התינוקת שלי לחוף הים?למה זה צריך להיות עניין מסובך של חניה ותחינה?
הים -ים תיכון והוא של כולנו ושל אף אחד, לא?אז למה הקיבוצניק שבשער לא נותן לנו לעבור???'
אני מדברת אל עצמי בקול רם 'זה נהיה מלחיץ ומעצבן שאת נלחצת'
שמאלה לשער הקיבוץ ,הנה השומר ,הוא עומד ומדבר עם מישהו מסתכל עלינו ,אני מחליטה להתעלם מקיומו ולהמשיך לנסוע.
דקה אח"כ אנחנו עומדות ומסתכלות על זה :





חולצות נעליים וסנדלים עומדות ומסתכלות 
החוף ריק  אין איש מלבדנו .




תמרי אוספת אבנים ובריצה ברווזית ממהרת אל המים לזרוק אותן .
גל ועוד גל מגיעים אל החוף ומרטיבים לנו את הרגליים ,
צעד ועוד אחד לתוך המים בעקבות האבן שזרקה-והיא מתיישבת בלבוש מלא כולל חיתול, כולה בתוך המים .
טוב שהבאתי מגבת ותפוח .אני מחלצת אותה מהבגדים הרטובים והקרים .

איזה סתיו מקסים,רוח נעימה ושמש נעימה והכל בדיוק במידה המושלמת.
יושבות לאכול יחד תפוח


 

מרחוק על החוף מתארגנת קבוצת ילדים נכנסים אל המים עם סירות קייאק צהובות , כמו שורה של ברווזים אחרי המדריך משיטים וצועקים אליו שיחכה . אני מקנאה בילדים , מתנדנדים על הגלים השקופים . 



שוכבות על החוף . הכל מלא צדפים ואבנים קטנות מצע מושלם לשכיבה .

מאחורינו מגיחה פתאום שמנמנה בלונדינית וחברותית ביותר  כלבת לברדור נשכבת לצידי ואנחנו מלטפות אותה.



'איזה קסם' של אמיר לב מתנגן לי בראש .
איזה קסם ,שתינו .

בעשר וחצי , אנחנו מתקפלות .